Skip links

מבצע שאגת הארי

מבצע שאגת הארי - תמונת מצב מתעדכנת

ב־28 בפברואר 2026 פתחו ארצות הברית וישראל במבצע צבאי מתואם ומקדים נגד איראן, תחת השם “שאגת הארי”. על פי גורמים ישראליים, מטרת המערכה היא להסיר איומים קיומיים שמציבה איראן, בעיקר בתחום יכולות הטילים והכטב”מים וכן בתשתיות הקשורות לתוכנית הגרעין.

קראו עוד >>

מבצע “שאגת הארי” מתמקד בפגיעה ביכולות הצבאיות ההתקפיות של איראן ובמתקני הגרעין שלה, בשיבוש מערכי הלוגיסטיקה שלה, בתקיפת מוסדות ממשל ומודיעין מרכזיים ובהחלשת מנגנוני הביטחון הפנימיים של המשטר. במהלך השבוע האחרון המשיכו ארצות הברית וישראל לבצע תקיפות ברחבי איראן, תוך התמקדות גוברת בתשתיות הביטחון הפנימיות, ובהן בסיסים של משמרות המהפכה והבסיג’. נראה כי פעולות אלו הן חלק ממערכה רחבה יותר שנועדה לצמצם את יכולותיה הצבאיות של איראן ולהגביל את יכולת המשטר להתמודד עם אפשרות של אי־שקט פנימי.

לתמונת מצב מתעדכנת התפתחויות באיראן ינואר-פברואר

מפה מתעדכנת עם מידע אודות תקיפות ישראל וארה”ב באיראן, עיראק ולבנון. תקיפות איראן ברחבי המזרח התיכון ושליחיה. המפה מבוססת על מידע גלוי.

עדכונים 02/04/26

ישראל וארה”ב ממשיכות בפגיעה במטרות צבאיות – היום נרשמה פגיעה בתשתית אזרחית

ביממה האחרונה נרשמה הסלמה משמעותית בעומק איראן. חיל האוויר הישראלי ביצע כ־400 תקיפות בתוך 48 שעות, תוך פגיעה במתקני ייצור טילים, אתרי אחסון בליסטיים, מערכות הגנה אווירית ותשתיות של משרד ההגנה בטהראן.

דיווחים מצביעים גם על תקיפות נגד מפקדות ניידות של משמרות המהפכה ועל פגיעה בבכירים, כחלק ממאמץ שיטתי לשבש את יכולות הפיקוד והשליטה והייצור של איראן. בין היתר דווח על חיסול מפקד יחידת הטילים הבליסטיים באזור כרמאנשה ועל פגיעה בראש מערך הנפט של המשטר. בנוסף, ארצות הברית תקפה גשר מרכזי המחבר בין טהראן לערים הסמוכות.

תקיפות איראן נגד ישראל והאזור

איראן ממשיכה לבצע תקיפות באמצעות טילים בליסטיים ורחפנים לעבר ישראל. במקביל, פעילותה מתרחבת גם לזירה האזורית, וכוללת פגיעות בתשתיות ופעולות נגד מדינות המפרץ, לצד ניסיונות לשבש נתיבי סחר ימיים מרכזיים כגון מצרי הורמוז.

במקביל, איראן ממשיכה להכחיש קיומו של משא ומתן עם ארצות הברית, תוך שהיא מאיימת כי מצרי הורמוז יישארו תחת שליטתה ואף עשויים להיסגר בפועל.

בכירים איראנים מחזקים מסרים אלו. האייתוללה סאדק אמולי לאריג’אני, הצהיר כי על וושינגטון להימנע מ”צעדים חסרי תוחלת”, והוסיף כי התנאים העולמיים—ובפרט במצרי הורמוז—לא ישובו למצבם טרם המלחמה. שר החוץ עבאס עראקצ’י הדגיש כי פעולות איראן למניעת מעבר כלי שיט המזוהים עם יריביה נעשות בהתאם למשפט הבינלאומי, במטרה לשמור על הביטחון במצרי הורמוז ולמנוע המשך תוקפנות צבאית.

במקביל, איראן מחריפה את הרטוריקה כלפי ארצות הברית, על רקע חשש ממהלך קרקעי אפשרי. דובר מפקדת ח’אתם אל-אנביא הזהיר כי ההערכות האמריקאיות והישראליות לגבי יכולותיה הצבאיות של איראן הן “חלקיות ואינן משקפות את עומק היכולות האסטרטגיות” של המדינה. דובר משרד החוץ אסמאעיל בקאא’י גינה את תקיפות ארצות הברית וישראל נגד תשתיות אזרחיות, כולל בתי ספר, והציג אותן כחלק מדפוס שיטתי של לוחמה בלתי חוקית נגד הרפובליקה האסלאמית.

חיזבאללה תחת לחץ: צה”ל מרחיב תקיפות נגד תשתיות מבצעיות ופיננסיות בלבנון

צה”ל ממשיך לפעול בלבנון נגד תשתיות חיזבאללה, כולל השמדת אתרי שיגור, פגיעה בצירי מימון וחיסול פעילים האחראים לתקיפות רחפנים. במסגרת הפעילות האחרונה, חוסלו למעלה מ־40 פעילים והותקפו עשרות מטרות תשתית של הארגון ברחבי לבנון. בנוסף, הותקפו שני אתרי חלפנות כספים ששימשו למימון חיזבאללה, כחלק ממאמץ רחב לשבש הן את המערך המבצעי והן את המערך הפיננסי של הארגון.

מנגד, חיזבאללה ממשיך בשיגור רקטות ורחפנים לעבר ישראל, כחלק ממאמץ מתואם עם איראן מאז תחילת המלחמה, תוך שמירה על לחץ מתמשך בגזרה הצפונית.

מיליציות פרו-איראניות ממשיכות בפעילות התקפית רחבה, הכוללת שימוש בעשרות רחפנים נגד בסיסים אמריקאיים ובסיסים אזוריים.

“ההתנגדות האסלאמית בעיראק” טוענת כי ביצעה 6 תקיפות נגד בסיסים אמריקאיים באזור במהלך 24 השעות האחרונות, ומציגה זאת כתגובה להריגת פעילים עיראקים תוך הצדקה דתית. בהצהרותיה נטען כי הפעילות נגד יעדים אמריקאיים וישראליים “מחריפה”, וכי “האויב” סופג תבוסות מתמשכות. הארגון ממסגר את העימות כמלחמה ארוכת טווח, עם היערכות ללחימה של חודשים ואף שנים, ודוחה את הצהרות ההנהגה האמריקאית כ”רטוריקה ריקה” שנועדה להסתיר כישלונות. המסר מדגיש ביטחון ב”ניצחון הסופי” וקורא לתומכים להמשיך בהיערכות ובמחויבות.

פעילות זו מתואמת עם הציר הרחב (איראן–חיזבאללה–חותים), ומהווה חלק ממאמץ רב-זירתי להפעיל לחץ על ישראל ושותפיה.

החותים מצטרפים ללחימה ומזהירים מהסלמה נוספת

הכוחות המזוינים של תימן קיבלו אחריות על תקיפת טילים בליסטיים לעבר יעדים ישראליים באזור יפו, והציגו אותה כחלק מפעילות מתואמת עם איראן וחיזבאללה. ההצהרה ממסגרת את התקיפה כתמיכה בציר ה”התנגדות” הרחב, ומאותתת כי מעורבות תימן תתרחב בהדרגה בהתאם להתפתחויות בשטח.

אל”מ (במיל’) ליאור לוטן:

“האתגר האמיתי העומד כיום לפני הנושאים ונותנים מול איראן הוא גיבוש הסכם לסיום מערכה בהגיון רשת ולא יריעה עמידה. הסכם רשת שהחוטים שבו יהוו תמריץ מספק לאיראן לחתום עליו היום, והחורים שבו ייצרו את התשתית לפירוק המשטר, בעתיד הנראה לעין.” 

לכתבה המלאה ב YNET >> 

ד”ר לירם קובלנץ-שטנצלר:

“התקפותיה של איראן מעבר למפרץ הפרסי נועדו ככל הנראה להרתיע ממשלות אזוריות מלהתקרב או להתיישר יותר עם ארצות הברית ושותפותיה, אך הן עלולות דווקא לייצר את האפקט ההפוך.”

קראו את הכתבה המלאה בוושינגטון טיימס >> 

ד”ר מיכאל ברק:

“הוויכוח המרכזי במדינות המפרץ הוא בין מי שתופס אותה כניסיון אמריקאי-ישראלי לדחוק את המדינות הערביות לשוליים, לבין אלה שרואים בהחלשת איראן אינטרס קיומי”

קראו את הראיון המלא בעיתון דבר >>

ד”ר אורי בן יעקב:

“המערכה האמריקאית-ישראלית נגד איראן לא נועדה בעיקר לייצר הרתעה, אך בפועל היא חיזקה משמעותית את ההרתעה והראתה יכולת לפגוע בעומק התשתיות האסטרטגיות של איראן – דבר שמעלה את מחיר ההסלמה עבור איראן ושלוחותיה, אך במקביל מגדיל את הסיכון לעימות מתמשך בעצימות נמוכה דרך פרוקסי כמו חיזבאללה, החות’ים והמיליציות בעיראק.”

קראו את הראיון המלא (באיטלקית) >>

ד”ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור השתתף בפאנל בכאן11 אצל איילה חסון. צפו >>

שלום בן חנן, עמית המכון למדיניות נגד טרור (ICT) לשעבר בכיר בשב”כ השתתף בפאנל בערוץ 12. צפו >>

ד”ר אלי כרמון, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור התראיין לרדיו של הקהילה היהודית של דרום אפריקה בנושא המלחמה נגד איראן. הקשיבו כאן >>

פרופ’ מורן ירחי

אל"מ (במיל') גיא יצחקי

ניצן לוי

שלום בן חנן

ד"ר דניאל כהן

ד"ר מיכאל ברק

פרופ’ מורן ירחי

ממד ההשפעה של מתקפות הטילים האיראניות

כאשר מסתכלים על אסטרטגיית התקיפה האיראנית, ניכר שגם הפעילות הצבאית כוללת מרכיבי תודעה משמעותיים. הבחירה לשגר מעט טילים אבל באופן שמכניס כמות גדולה של ישראלים למרחבים מוגנים בכל פעם ולפרקי זמן ארוכים יחסית, כמו גם טירגוט אוכלוסייה אזרחית ולא תקיפה של מטרות צבאיות, מצביעים על אסטרטגיה שנועדה להפעיל לחץ תודעתי על אזרחי ישראל גם במסגרת המתקפה הצבאית.

אל"מ (במיל') גיא יצחקי

אל”מ (במיל’) גיא יצחקי, עמית במכון למדיניות נגד טרור וראש מחלקת השפעה בצה”ל לשעבר, טוען כי העימות בין איראן למערב חצה את גבולות המערכה הצבאית הקלאסית והפך למאבק קוגניטיבי רחב היקף. אף שתקיפות אוויריות, שיגורי טילים ופעולות סייבר ממלאים את הכותרות, הזירה המכרעת מתנהלת במישור התודעתי, באופן שבו הנהגות, חברות ושווקים מפרשים את המציאות, מעריכים לגיטימיות ומדמיינים את עתידה של איראן. הכוח הצבאי משמש כיום לא רק להשמדת יכולות, אלא לערעור תחושת השליטה, לפגיעה בהנחות יסוד וליצירת אי־ודאות מכוונת בצמרת השלטון.

שנים של הסלמה מבוקרת וניהול סיכונים יצרו בטהרן תפיסה שלפיה ניתן להכיל לחץ חיצוני ולווסת אותו לאורך זמן. השלב הנוכחי נועד לשבור תפיסה זו. הלם פתאומי, תקיפות מדויקות וחדירה למרחבים שנתפסו כמוגנים נועדו להעביר מסר ברור: אין חסינות אמיתית.

במקביל מתנהל קרב נרטיבים עיקש. ניסיונות המשטר להשיב שליטה באמצעות חסימות מידע, מסגור דתי ותיאוריות קונספירציה נתקלים בשחיקה גוברת באמון הציבורי, על רקע שנים של דיכוי, שחיתות וכשלים כלכליים. גם למערב אתגר משמעותי: יתרון קוגניטיבי נשען על עקביות, בהירות ערכית והבחנה חדה בין העם האיראני לבין האליטה הביטחונית השלטת. מסרים סותרים ופערי הסברה עלולים לשחוק במהירות הישגים בשטח.

בסופו של דבר, תוצאת העימות תיקבע פחות על פי היקף ההרס הפיזי ויותר על פי השאלה האם יתרחש שינוי תודעתי עמוק בתוך איראן. אם פחד יתחלף בספק, ואם נאמנות למשטר תיתפס כמסוכנת יותר מהתנגדות לו, מאזן הכוחות עשוי להשתנות מן היסוד. במובן זה, הלוחמה הקוגניטיבית אינה זירה נלווית לעימות, אלא הזירה המרכזית שבה עשוי להיקבע עתידו.

ניצן לוי

המתקפה המשולבת של ארצות הברית וישראל על איראן ב־28 בפברואר 2026 לוותה, על פי דיווחים, באחת ממתקפות הסייבר הנרחבות שנרשמו אי־פעם. איראן חוותה השבתה דיגיטלית מערכתית חסרת תקדים, כאשר הקישוריות לאינטרנט צנחה לכ־4% בלבד מנפח התעבורה הרגיל. תשתיות קריטיות, אתרי חדשות רשמיים ומערכות תקשורת ביטחוניות חדלו לפעול. המבצע שילב לוחמה אלקטרונית, שהשביתה מערכות ניווט ותקשורת, יחד עם מתקפות מניעת שירות (DDoS) וחדירות למערכות נתונים הקשורות לתשתיות האנרגיה והתעופה של המדינה.
על רקע הפגיעה הנרחבת בתשתיות ההגנה וחיסולם של בכירים צבאיים מרכזיים, הצטמצמו משמעותית אפשרויות התגובה הקונבנציונליות של טהרן. במציאות זו מתבסס מרחב הסייבר ככלי התגמול האסימטרי המרכזי — בעל עלות נמוכה יחסית, גמישות מבצעית גבוהה ויכולת הכחשה סבירה. משרד הביטחון המולדת האמריקאי פרסם התראה קריטית והזהיר כי בטווח הקצר קיימת סבירות גבוהה לפעילות מצד אקטיביסטים תומכי איראן, לרבות השחתות אתרים ומתקפות מניעת שירות נגד יעדים אמריקאיים.
יחידות הסייבר של משרד המודיעין האיראני (MOIS) ושל משמרות המהפכה (IRGC) ובהן הקבוצות APT42 ו APT33, נערכו מבעוד מועד והותאמו למציאות המבצעית החדשה עוד טרם תחילת הפעולה הקינטית. הערכות מודיעיניות מצביעות על הסתברות גבוהה למתקפות תגמול ממוקדות נגד תשתיות קריטיות בישראל, בארצות הברית ובמדינות בעלות ברית.
ההתפתחויות האחרונות ממחישות כי לוחמה מודרנית אינה מתמצה בזירה הפיזית בלבד, אלא מתנהלת במקביל כקמפיין מתמשך במרחב הסייבר בעל השלכות ישירות על חברות עסקיות, גופים ציבוריים ואזרחים. ארגונים במגזרי תשתיות קריטיות נדרשים לעבור למצב כוננות מוגבר, שכן 72 השעות הקרובות עשויות לייצג חלון סיכון סייברי משמעותי במיוחד, אולי חסר תקדים בהיקפו לנוכח עוצמת הפעולות הקינטיות הנלוות לו. איראן צפויה להפעיל מגוון כלים התקפיים, בהם מתקפות מניעת שירות, כופרה, פעולות פריצה־והדלפה ואף ניסיונות פגיעה במערכות בקרה תעשייתיות (ICS/OT) באמצעות נוזקות ייעודיות.

שלום בן חנן

מלחמת שאגת הארי היא עליית מדרגה נוספת בתקווה להסרת מרבית האיומים האירניים על מדינת ישראל. ניתן לחלק את האיום האירני שנבנה בשנים האחרונות לארבעה מוקדים עיקריים: גרעין, טילים, כיתור מדינת ישראל בשלוחות פרוקסי, מערכת סייבר והשפעה וריגול. חלק מהאיומים נבנו כאיומים קיומיים ואחרים נבנו ככלי עזר בדרך לחזון הסופי של המשטר השיעי: השמדת מדינת ישראל.

חמאס פלש לנב המערבי ללא תיאום עם האירנים. שרשרת התגובות והמבצעים לאחר מכן הביאו לפגיעה קשה ברוב המרכיבים. מרכיב הגרעין נפגע במבצע עם כלביא ויותקף שוב גם בשלב הנוכחי. שלוחות הפרוקסי בתימן, עיראק, עזה, לבנון וסוריה נפגעו קשות וגם אם לא הוכרעו סופית הן אינן מאיימות באופן מידי. זירת יהודה ושומרון נפגעה קשות עם פירוק קבוצות הטרור בתוך מחנות הפליטים וזירת ערביי ישראל שקטה ומרוסנת יחסית.  מערכת הסייבר מטופלת היטב למעט אולי מערכת ההשפעה שהאיום בה אינו רלוונטי בשלב זה של הלחימה.

הנשק האפשרי האחרון, שאינו מהווה כמובן איום אסטרטגי, אולם יכול לייצר פגיעה מורלית הוא תאי הריגול בארץ ובעולם שמטרתם העליונה היא מבצעי התנקשות ופגיעה ביהודים וישראלים בארץ או בחו״ל. בהזדמנויות אחרות בעבר כאשר המשטר האירני לא הצליח לייצר תגובה הולמת לפגיעה משמעותית של מדינת ישראל הוא ניסה בכל כוחו ליצור פגיעה כזאת גם במחיר הורדת הרף המקורי וניסיון לפגוע באזרחים או בתיירים כדי ליצור הישג כלשהו.

לא ברור כרגע אם המשטר יכול להורות על פעולה כזו. בנוסף במהלך השנים האחרונות וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה הצליחה ישראל לסכל עשרות תאי ריגול בישראל שמרביתם כוונו למטרות התנקשות. למרות הסיכולים הרבים לא ברור אם סוכלו כל התאים וכן לא ברור מה מצבנו ברחבי העולם. עשרות אלפי ישראלים מנסים לחזור לישראל דבר היוצר מטרות נוחות יחסית ועל כן למרות המיקוד הטבעי בזירות הלחימה יש לקחת בחשבון גם פגיעה טקטית בשעה שהמשטר עושה מאמץ עליון לגבות תג מחיר כלשהו.

דניאל כהן

איום הסייבר האיראני עבר בעשור האחרון מאיום שולי למימד מרכזי, אך הפער בין צבר היכולות לבין אי מימושן האסטרטגי מאז פתיחת מלחמת “שאגת הארי” חושף תמונה מורכבת. במהלך העשור האחרון שיפרה איראן באופן עקבי את יכולות הסייבר שלה, תוך התמקדות גוברת במבצעי ריגול סייבר ואיסוף מודיעין ממוקד. בהקשר המלחמתי הנוכחי, יש לקחת בחשבון במיוחד את פעילות האיסוף שנעשתה בצורה סיסטמית לפחות מאז 2015, על ידי קבוצות סייבר איראניות המזוהות עם המשטר, בסקטורים כמו תיירות ותחבורה, תחומים המאפשרים מעקב אחר תנועות אנשים, זיהוי מטרות בעלות עניין ובניית תמונת מצב מודיעינית. יכולות אלו, שנצברו לאורך שנים, אמורות היו להגיע לידי ביטוי דווקא עכשיו, בעת עימות ישיר עם יריבותיה של איראן ובעוצמה משמעותית. העובדה שבפועל הן לא מומשו ברמה הגלויה והאסטרטגית מעלה שאלות על הפער בין הצבר היכולות לבין תרגומן לאפקטיביות מבצעית.

בזירת האקטביזם הפרו-איראני ניתן לראות שינוי ביחס ל”עם כלביא” ולמעורבות הסייבר האיראנית במסגרת מלחמת “חרבות ברזל”. בעוד שאז הפעילות הייתה מבוזרת וספורדית, העימות הנוכחי מייצג מעבר לשלב חדש שבו עשרות קבוצות פעלו בצורה מסונכרנת עם המכה הקינטית הראשונה של איראן. אך גם פעולות מתואמות אלה לא הניבו נזק אסטרטגי משמעותי.

לכן, חשוב לשמור על פרופורציות בהערכת האיום. היכולת האיראנית לתקוף תשתיות חיוניות וקריטיות נותרת מוגבלת, שכן פעולות כאלו דורשות משאבים עצומים, מומחיות טכנית גבוהה וגישה מוקדמת ומתמשכת לרשתות מבודדות. לפיכך, הערכה סבירה היא שהמאמץ האיראני מתרכז בשני אפיקים משלימים: שיפור מתמשך של דיוק מערכות הטילים בממד הקינטי, והפעלת יכולות השפעה ולוחמה פסיכולוגית במרחב הדיגיטלי, כלי שעלותו נמוכה, עמימותו גבוהה, והאפקטיביות הפוטנציאלית גדולה למניפולציה של דעת

מיכאל ברק

היומון הלבנוני אל-אח’באר המקורב לחזבאללה ויצא לאורב 2 במרץ מנתח את אסטרטגיית המלחמה של ⁧‫איראן‬⁩:

‏1. אסטרטגיית שחיקה ולא הכרעה מיידית –

‏איראן פועלת לפי היגיון של התשה צבאית, כלכלית ופסיכולוגית מצטברת – ולא מכה אחת מכרעת. המטרה היא לשחוק את רצון היריב להמשיך במלחמה

‏2. לוחמה כלכלית –

‏האיום על מצר הורמוז נועד להעלות את מחיר המלחמה עבור המערב דרך שוקי האנרגיה והסחר העולמי, ולא לגבות מחיר רק דרך שדה הקרב.

‏ניהול קצב האש המעבר ממטחים כבדים לאש מתמשכת מצביע על ניסיון לייצר לחץ קבוע, להקשות על התאוששות ולהאריך את משך הכוננות והמתח בעורף הישראלי.

‏3. הרתעה באמצעות הפעלת פרוקסים

‏בעלי ברית אזוריים של איראן בעיראק, תימן, ולבנון כמרכיב בהרתעה האיראנית לדרדר את האזור למלחמה אזוריצת. וכאיום פוטנציאלי רב־חזיתי.

‏4. לוחמה פסיכולוגית

‏פיזור התקיפות האיראניות במדינות המפרץ ובירדן המארחות בסיסים אמריקאיים נועד להעביר מסר מרתיע, להרחיב את תחושת חוסר הביטחון ולבסס משוואה של הרתעה וענישה.

‏5. הרחבת זירות העימות כמנוף לחץ

‏הרחבת היקף העימות לעבר מדינות המפרץ והן אירופה, מתוך תפיסה שכפיית סיום המלחמה עוברת גם דרך העלאת מחירה עבור הבירות האירופיות ועבור העולם כולו.

‏6. הסטת מרכז הכובד לארה”ב

‏המסקנה האיראנית כי ישראל יכולה לשאת באבדות כל עוד ארה”ב מעורבת, הובילה את איראן לשינוי אסטרטגי: מעבר מהתמקדות בישראל להפעלת לחץ ישיר על ארה”ב, כולל פגיעה בכוחותיה באזור.

‏7. שבירת תדמית האיפוק

‏איראן מבקשת להפריך את הרושם של היסוס או חולשה באמצעות פעולות בעלות סיכון גבוה – גם במחיר הסלמה מול אירופה – מהלך של “שיקום הרתעה תדמיתית”.

‏ניתן ללמוד כי הנחת העבודה לגבי אופי התנהלותה של איראן במלחמה הוא אסטרטגיה רב־ממדית שמטרתה להעלות בהדרגה את מחיר המלחמה עבור ישראל, ארה”ב והמערב כולו — צבאית, כלכלית ופסיכולוגית — מתוך תפיסה שהזמן והשחיקה פועלים לטובתה.

‏בסיכומו של דבר, המסר המרכזי הינו כי מרכז הכובד האסטרטגי האיראני עובר מהתמקדות בישראל להפעלת לחץ ישיר על ארה”ב ובעלות בריתה, במטרה לכפות הסדרה או שינוי מדינ

דילוג לתוכן