ב־28 בפברואר 2026 פתחו ארצות הברית וישראל במבצע צבאי מתואם ומקדים נגד איראן, תחת השם “שאגת הארי”. על פי גורמים ישראליים, מטרת המערכה היא להסיר איומים קיומיים שמציבה איראן, בעיקר בתחום יכולות הטילים והכטב”מים וכן בתשתיות הקשורות לתוכנית הגרעין. גל התקיפות הראשון התמקד בטהראן ובאתרי שלטון מרכזיים, ולאחר מכן הורחב לערים נוספות ברחבי המדינה. לפי דיווחים, התקיפות כוונו גם נגד בכירים במערכת הפוליטית והביטחונית של איראן, ובכללם המנהיג העליון עלי חמינאי. חיסולו יצר חלל הנהגתי זמני, עד למינוי בנו, מוג’תבא חמינאי, למנהיג העליון החדש. המעבר השלטוני התייצב במהירות יחסית, מהר מכפי שצפו משקיפים רבים. בכירי המשטר ואנשי דת הביעו תמיכה פומבית, ארגוני הפרוקסי המזוהים עם איראן נשבעו אמונים, ובעלות ברית אזוריות שלחו מסרי תמיכה. בנוסף דווח באיראן על עצרות תמיכה ביותר מ־150 ערים. מכלול ההתפתחויות מצביע על ניסיון איראני להציג המשכיות שלטונית וחוסן משטרי לאחר חיסולו של חמינאי.

מבצע “שאגת הארי” מתמקד בפגיעה ביכולות הצבאיות ההתקפיות של איראן ובמתקני הגרעין שלה, בשיבוש מערכי הלוגיסטיקה שלה, בתקיפת מוסדות ממשל ומודיעין מרכזיים ובהחלשת מנגנוני הביטחון הפנימיים של המשטר. במהלך השבוע האחרון המשיכו ארצות הברית וישראל לבצע תקיפות ברחבי איראן, תוך התמקדות גוברת בתשתיות הביטחון הפנימיות, ובהן בסיסים של משמרות המהפכה והבסיג’. נראה כי פעולות אלו הן חלק ממערכה רחבה יותר שנועדה לצמצם את יכולותיה הצבאיות של איראן ולהגביל את יכולת המשטר להתמודד עם אפשרות של אי־שקט פנימי.

בתגובה מפעילה איראן גלי תקיפות של טילים וכטב”מים ברחבי האזור, המכוונים הן לישראל והן למדינות המארחות כוחות אמריקאיים או הנחשבות לבעלות בריתה של וושינגטון. בין המדינות שנפגעו או הותקפו: סעודיה, קטר, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, כווית וקפריסין, וכן עיראק ואזרבייג’ן. התקיפות האיראניות התמקדו בעיקר בתשתיות כלכליות אסטרטגיות, ובראשן מתקני אנרגיה ונתיבי שיט במצר הורמוז. בנוסף הותקפו מתקנים צבאיים ודיפלומטיים, וכן מטרות אזרחיות בעלות משמעות סמלית, במטרה להגביר לחץ פוליטי על ממשלות האזור.

תשתיות האנרגיה ונתיבי הסחר הימי הפכו למוקד מרכזי בהסלמה בין איראן, ישראל וארצות הברית. התקיפות האיראניות ופעולות של מיליציות בעלות בריתה התמקדו יותר ויותר בבתי זיקוק, מאגרי דלק, צינורות הולכה ומסופי יצוא ברחבי האזור, כחלק ממאמץ להפעיל לחץ כלכלי ולשבש את שוקי האנרגיה העולמיים. במקביל, דווח כי ארצות הברית וישראל תקפו גם הן מחסני דלק איראניים, תשתיות אנרגיה ורשתות לוגיסטיות התומכות בפעילות צבאית.

העימות מושך בהדרגה גם שחקנים אזוריים ובינלאומיים נוספים. על פי דיווחים, קטר ביצעה תקיפות בתוך איראן. צרפת, גרמניה ובריטניה הודיעו אף הן על פריסת כוחות צבאיים למזרח התיכון בעקבות תקיפות על קפריסין, דבר המצביע על העמקת המעורבות הבינלאומית. במקביל אותתה פקיסטן לאיראן כי היא מחויבת לברית הגנה עם סעודיה – מדינה שהותקפה בידי איראן במהלך השבוע האחרון.

במקביל מתגברת גם פעילותה של רשת הפרוקסי האזורית של איראן, המכונה “ציר ההתנגדות”. נראה כי טהראן עוברת משימוש בפעולות סמליות יחסית ללחץ מבצעי מתמשך במספר זירות במקביל. חיזבאללה הגביר את ירי הרקטות והפעלת הכטב”מים לעבר מרכז וצפון ישראל, ולעיתים פעל בתיאום עם מתקפות טילים ששוגרו מאיראן. בתגובה ביצעה ישראל תקיפות אוויריות נרחבות נגד תשתיות חיזבאללה בלבנון, לצד פעולות קרקעיות מוגבלות בדרום לבנון שנועדו לחזק את ההגנה על יישובי הצפון. ישראל פועלת גם נגד התשתית הפיננסית של הארגון; במסגרת זו תקף צה”ל מתקן של המוסד הפיננסי של חיזבאללה, אל־קרד אל־חסן, כחלק ממאמץ רחב לשבש את מקורות המימון של הארגון.

גם מיליציות פרו־איראניות בעיראק הגבירו את תקיפותיהן נגד אינטרסים אמריקאיים בעיראק ובירדן, ובמקביל דווח כי הן פועלות נגד תשתיות כורדיות בצפון עיראק. בתגובה ביצעו ארצות הברית וישראל תקיפות נגד מיליציות אלו, שגרמו נזק למספר בסיסים ומתקני פעילות שלהן. במקביל איימו החות’ים בתימן על נתיבי השיט במצר באב אל־מנדב, צעד שמעלה חשש לשיבושים בסחר העולמי ובאספקת האנרגיה.

לצד הזירה הצבאית הפיזית, העימות מתרחב גם למרחב הסייבר. קבוצות האקרים פרו־איראניות ויחידות סייבר איראניות הגבירו את פעילותן נגד ישראל, מדינות המפרץ ואינטרסים אמריקאיים, תוך תקיפת מערכות ממשלתיות, חברות אנרגיה ותשתיות קריטיות. פעילות זו משקפת את ההתפתחויות בשדה הקרב וממחישה את השילוב ההולך וגובר של לוחמת סייבר במסגרת העימות הרחב.