כיצד שורד ארגון א-שבאב בסומליה?
הקדמה
ארגון א-שבאב (Al-Shabaab, “הצעירים” או “תנועת הנוער הלוחם מלחמת קודש” [ Harakat al-Shabaab al-Mujahideen]) הוא ארגון טרור אסלאמיסטי קיצוני המסונף לרשת אל-קאעידה (הארגון הביע נאמנות לאל-קאעידה לאורך השנים, ובשנת 2012 מוזג באופן רשמי כסניף המרכזי של הרשת בסומליה), ופועל בעיקר בסומליה ובקרן אפריקה.
הארגון הוקם בשנת 2006. הארגון צמח מתוך ‘איחוד בתי המשפט האסלאמיים’ (Islamic Courts Union – ICU) בסומליה כזרוע צבאית וצעירה יותר שהתפצלה לדרך עצמאית.[1] כדי להבין מהו הארגון, כדאי להכיר את הרקע לעלייתו, את תקופת שלטונו ואת קריסתו:
בשנת 1991 קרס השלטון המרכזי בסומליה, והמדינה שקעה במלחמת אזרחים קשה ואנרכיה ממושכת. את השטח חילקו ביניהם ‘אדוני מלחמה’ (Warlords) – מפקדי מיליציות מקומיים ומושחתים שלחמו זה בזה, שדדו את האוכלוסייה והפכו את החיים במדינה למסוכנים. בתוך הוואקום השלטוני הזה, החלו להתארגן בשכונות השונות של מוגדישו בתי דין מקומיים שהתבססו על חוקי השריעה (ההלכה האסלאמית הנוקשה). בתי הדין הללו הקימו מיליציות קטנות כדי לאכוף סדר יום, להילחם בפשיעה, לפתור סכסוכים עסקיים ולספק שירותי קהילה בסיסיים. בסביבות שנת 2000, בתי הדין הנפרדים האלו התאחדו תחת קורת גג אחת – ‘איחוד בתי הדין המוסלמים’.
באמצע שנת 2006 הגיע הארגון לשיא כוחו:
המיליציה המאומנת של בתי הדין פתחה במתקפה נגד קואליציה של ‘אדוני מלחמה’ חילונים (שנתמכו בחשאי על ידי ה-CIA האמריקאי שחשש מעליית האסלאם הפוליטי) וגירשה אותם.
ביוני 2006 כבש האיחוד את הבירה מוגדישו. לראשונה מזה 15 שנה, הושבו לעיר הבירה יציבות וביטחון יחסיים. נמלי הים והאוויר נפתחו מחדש, הוקמו תחנות משטרה, פונו הררי אשפה מהרחובות ונבלמה פעילות הפיראטים באזור.
הארגון לא היה מקשה אחת. הוא כלל מתונים (כמו השייח’ שריף אחמד [Sharif Ahmed]) שרצו רק להחזיר את הסדר למדינה, לצד קיצונים רדיקליים (כמו חסן דאהיר אווייס [Sheikh Hassan Dahir Aweys]) ששאפו להקים מדינת הלכה נוקשה ואף תמכו באל-קאעידה. שלטונו של האיחוד נמשך כשישה חודשים בלבד. הפופולריות שלו, לצד הרטוריקה הג’יהאדיסטית של האגף הקיצוני שבו, עוררו דאגה עמוקה באתיופיה השכנה (בעלת הרוב הנוצרי) וברשויות השלטון בארה”ב.
בדצמבר 2006 פלש צבא אתיופיה לסומליה בגיבוי אמריקאי.[2] הכוח האתיופי המאומן והחמוש מוטט במהירות את כוחות איחוד בתי הדין, כבש את מוגדישו והציב בה את ‘הממשלה הפדרלית הזמנית’ ה- TFG Transitional Federal Government)) של סומליה.
בעקבות התבוסה, התפרק הארגון והתפצל. הגורמים המתונים יותר פנו לאפיקים פוליטיים ולימים השתלבו בממשלה הרשמית (השייח’ שריף אחמד אף נבחר בהמשך לנשיא סומליה).[3]
האגף הצעיר והקיצוני ביותר של המיליציה החמושה של בתי הדין פרש והפך לארגון טרור עצמאי ורצחני המוכר לכולם כיום – א-שבאב, שממשיך לבצע פיגועי תופת קשים בקרן אפריקה עד היום.
בין מייסדיו הבולטים ומפקדיו הראשונים היו עדן האשי איירו ((Aden Hashi Ayro,[4] שחוסל ב-2008 ואחמד עבדי גודאן ((Ahmed Abdi Godane, שחוסל ב-2014.[5]
מפקדו ומנהיגו הנוכחי של ארגון אל-שבאב הוא אחמד עומר אבו עוביידה המוכר גם בשם אחמד דירייה (Ahmed Diriye). הוא מונה לתפקיד ה’אמיר’ (האיש העומד בראש מועצת השורא של הארגון) בספטמבר 2014, מיד לאחר חיסולו של גודאן בתקיפה אווירית אמריקנית, ומנהיג את הארגון מאז.
הארגון המתאפיין בפונדמנטליזם אסלאמי, פועל ומחזיק השפעה באזורים שונים בסומליה, ומרכזו ההיסטורי נמצא בעיר הנמל קיסמאיו (Kismaayo).
מטרות הארגון:
- הפלת הממשל: שאיפה להפיל את ממשלת סומליה הרשמית הנתמכת בידי הקהילה הבין-לאומית והאו”ם.
- החלת חוקי השריעה: לכפות פרשנות פונדמנטליסטית ונוקשה של חוקי השריעה האסלאמית על כל שטחי המדינה.
- ג’יהאד אזורי: הלחמה בכוחות זרים ובמדינות שכנות (כגון קניה, אתיופיה ואוגנדה) המשתתפות בכוח שמירת השלום של האיחוד האפריקאי בסומליה.
הארגון אחראי למתקפות טרור רבות, בהן פיגועי התאבדות ומכוניות תופת בבירה מוגדישו, וכן פיגועים מחוץ לגבולות סומליה – כמו הפיגוע בקניון וסטגייט בניירובי (קניה) ב-2013 ופיגועים באוגנדה.[6]
הכוחות הלוחמים בארגון א-שבאב
הלחימה נגד ארגון הטרור א-שבאב בסומליה מתנהלת באמצעות שילוב של כוחות צבא סומליה, מיליציות מקומיות, כוחות בינלאומיים מאפריקה ותקיפות אוויריות של ארה”ב.
הרעב הכוחות:
- צבא סומליה (SNA – Somali National Army): מוביל קרקעית את המבצעים הצבאיים, לעיתים קרובות בשיתוף פעולה הדוק עם שבטים מקומיים.
- המיליציות המקומיות (מעווייסליMa’awisley-): קבוצות חמולתיות חמושות שמצטרפות לצבא כדי לגרש את א-שבאב מאזורי מגוריהן.[7]
- כוחות האיחוד האפריקאי ( ATMIS [AU Transition Mission in Somalia] / לשעבר [African Union Mission in Somalia]AMISOM ): כוח רב-לאומי אפריקאי שמסייע בשמירת השקט, אבטחת מתקנים והגנה על שלטון המרכז במוגדישו הבירה.
- ארה”ב: מספקת סיוע מודיעיני ומבצעת מעת לעת תקיפות ממוקדות באמצעות כטב”מים נגד בכירי הארגון.
שיטות הלחימה והאסטרטגיה נגד הארגון:
- מתקפות קרקעיות בשלבים: ממשלת סומליה מנהלת מערכות רחבות היקף (כגון השלב הראשון והשני של מתקפות הצבא) במטרה לנתק את הארגון ממרכזי אוכלוסייה ומערי נמל מרכזיות בדרום ובמרכז סומליה.
- לוחמת גרילה וטרור: א-שבאב נמנע לרוב מעימות צבאי ישיר ופתוח, ובוחר בלוחמת גרילה, פיגועי תופת, מתקפות ראווה במוגדישו ומארבים באזורים כפריים ומיוערים.
- גיוס קהילתי ומודיעין: שיתוף הפעולה עם השבטים המקומיים מסייע בהשגת מודיעין אנושי (Humint) ודחיקת פעילי הטרור מהכפרים.
המודוס אופרנדי של ארגון א-שבאב בסומליה
הארגון מממן את פעילותו באמצעות מעשי סחיטה, חטיפות, סחר בבני אדם ומיסוי האוכלוסייה המקומית באזורים תחת שליטתו. הארגון אינו שורד אך ורק בזכות לוחמיו. הוא משלב כפייה פיסקלית, צדק מקביל, ניידות צבאית וניצול פילוגים פוליטיים בסומליה.
באופן קבוע, לאחר כיבוש מחדש של עיר, חיסול מפקד או קמפיין של תקיפות אוויריות אל-שבאב מוכרז כמוחלש. עם זאת, הארגון כ’עוף החול’ (פניקס), שצמח מהזרוע הצבאית של ‘איחוד בתי הדין האסלאמיים’, נותר עומד על רגליו ומסוגל לגייס כספים, להעניש מתנגדים, לפתור סכסוכים ולאחד במהירות לוחמים. המשכיות זו אינה אומרת שהוא שולט באופן אחיד בדרום ובמרכז סומליה. משמעות הדבר היא שמדינת סומליה נכשלה בהפיכת נסיגתו הצבאית של הארגון לבלתי הפיכה.
העלייה באלימות בשנת 2025 מדגישה את השבריריות הזו. ניתן לראות זאת בנתוני המרכז האפריקאי למחקרים אסטרטגיים (Africa Center for Strategic Studies), העושה שימוש בנתונים על אירועים אלימים, ותיעוד 2,650 תקריות ו-7,052 מקרי מוות הקשורים לעימותים בין אל-שבאב לכוחות סומליים במהלך השנה, בזירה שבה מתקפת המורדים התקדמה קרוב יותר למוגדישו לפני התקפות נגד. נתונים אלה מתארים מקרי מוות הקשורים לעימותים שתועדו, ולא רק אזרחים שנהרגו על ידי הארגון. [8]
מדידת ארגון אל-שבאב כיום באמצעות מפה בינארית, קרי שטח שבשליטה ממשלתית מול שטח בשליטת המורדים, תייצר תחושה כוזבת של דיוק. שליטה בשטח מכל סוג, דורשת נוכחות מתמשכת, יכולת אכיפת כללים ויכולת הגנה עליו. הנוכחות יכולה להיות מוגבלת לתאים, מאחזים זמניים או לוחמים ניידים. השפעה קיימת כאשר סוחר משלם מס, שבט נמנע מהחלטה עוינת, או סכסוך מועבר לסמכות שיפוט חשאית, אפילו בעיר המנוהלת רשמית על ידי המדינה.
הבחנה זו מסבירה מדוע אובדן של יישוב אינו בהכרח מבטל את קיומו של ארגון א-שבאב (תזכורת, גם דאע”ש איבד כמעט את כל שטחו בעיראק ובסוריה, והוא עדיין קיים ופעיל). תרחיש של כוח חמוש מורד שנסוג, ומשאיר מאחור תצפיתנים וחוזר לתקוף את הכביש המספק את חיל המצב הוא עניין שבשגרה. לעומת זאת, היכולת לבצע מתקפה במוגדישו הבירה אינה מוכיחה שהבירה ‘נשלטת’ על ידי אל-שבאב.
ניתוח מעמיק חייב לבחון בנפרד את חופש התנועה, גביית הכנסות, גישה לאוכלוסייה ויכולתה של המדינה להחזיק בשטח לאחר מבצע צבאי לכאורה מוצלח.
מקורות מימון של הארגון
אל-שבאב מממן את פעילותו באמצעות שילוב של היטלים על עסקים, תחבורה, יבוא, חקלאות ועסקאות נדל”ן. מנגנון זה אינו מוגבל לאזורים שבהם לוחמיו מסיירים. טלפונים, מתווכים, רישומי עסקים ואיומים ממוקדים מאפשרים לו לגבות כספים במרחבים הנשלטים רשמית על ידי הממשלה.
בניגוד לקבוצות מורדים רבות המסתמכות אך ורק על תורמים זרים, אל-שבאב פועלת כמדינה צללים עם כלכלה מגוונת ועצמאית:
- הכנסות שנתיות של 100 מיליון דולר: הקבוצה מייצרת כ-100 מיליון דולר בשנה באמצעות סחיטה שיטתית ואכזרית ורשתות מיסוי בלתי חוקיות. הם ממיסים נמלים, נקודות ביקורת, תפוקות חקלאיות ואפילו עסקים בתוך מוגדישו שבשליטת הממשלה.
- מערכת אקולוגית של מקורות נשק: הנשק שלהם מגיע דרך שלושה ערוצים עיקריים: רכישות ישירות מפקידי מדינה מושחתים, סחר ימי ב’דאוונים’ (dhows)[9] תוך עקיפת אמברגו הנשק של האו”ם מתימן, והשתלטות על בסיסי הצבא הלאומי הסומלי והאיחוד האפריקאי (ATMIS), מה שמאפשר להם ללכוד שריון כבד.
סוכנות המקלט של האיחוד האירופי (European Union Agency for Asylum -EUAA), בדו”ח המדינה שלה לשנת 2025, מצטטת הערכה של קבוצת המומחים של האו”ם לפיה הכנסות אל-שבאב עלו על 150 מיליון דולר בשנת 2023. הסוכנות מתארת גם את ההשלכות האפשריות של סירוב לשלם. נתון זה הוא הערכה, לא חשבון מבוקר; ערכו טמון בסדר הגודל ובהתכנסות המידע בנוגע לעומק מערכת המס. [10]
דו”ח צוות המומחים של האו”ם בנושא אל-שבאב משנת 2025 מצביע על כך שהארגון מייצר יותר משאבים ממה שהוא זקוק לפעילותו ומזהה את מוגדישו כמרכז גיוס כספים מרכזי. ממצא זה משמעותי במיוחד: הוא מדגים כי ריבונותה הכלכלית של הממשלה עומדת בפני אתגר בלב שטחה המנהלי .[11]
התקוממות מתמשכת אינה משגשגת על בסיס טרור והפחדה בלבד. ארגון אל-שבאב מנצל את האיטיות, העלות והפיצול של מערכת המשפט הפורמלית כדי להציע בוררות מהירה, במיוחד בסכסוכים מסחריים וקרקעיים. אלו המחפשים צדק אינם בהכרח בוחרים בבתי משפט אלה מתוך שכנוע אידיאולוגי: חלקם מחפשים פסק דין בר אכיפה, בעוד שאחרים נענים לזימון שהוצא תחת לחץ.
עמימות זו היא קריטית. תיוג כל מי שמשתמש בבית דין של מורדים כתומך מרצון מוחק את הכפייה. אך צמצום בתי הדין הללו לפעולת טרור מבוימת מטשטש את הדרישה שהם עונים עליה. כדי להתחרות בהם, המדינה חייבת להציע צדק נגיש, צפוי ומוכר, החוצה שיוך שבטי.
ניצחון צבאי ללא פתרון סכסוכים מקומיים משאיר מקום לארגון לבסס את עצמו מחדש. משפט זה נכון כמעט לכל מוקד לחימה ביבשת אפריקה.
עוצמת הארגון ודרכי הפעולה
אל-שבאב, שגורש ממוגדישו ככוח קונבנציונלי בשנת 2011, פיתח שילוב של לוחמת גרילה כפרית, מטעני חבלה מאולתרים (IED’s) התנקשויות, חטיפה לשם כופר, התקפות מורכבות וחדירה. [12]
הארגון יכול להימנע מהקרב המכריע (decisive battle),[13] להטריד קווי אספקה, ולאחר מכן לתפוס מחדש עמדה כאשר כוחות הממשלה מוחלשים ולא מתוגברים בכוח אדם או באמל”ח. גמישות זו מפחיתה את הערך האסטרטגי של כיבוש מחדש מוצהר אך לא מגובש מספיק.
נכון לשנת 2026, אל-שבאב נותר אחד מארגוני אל-קאעידה העשירים והפעילים ביותר מבחינה קינטית בעולם, המחזיקים בפועל בשליטה על כ-30% משטח סומליה. [14]
אל-שבאב מפעיל כוח קבע פעיל המוערך בין 7,000 ל-12,000 לוחמים, המשלים אותו אלפי מיליציות שבטיות אזוריות שגויסו בכפייה.
אל-שבאב מחזיק במאגר נשק קונבנציונלי עצום ומתקיים, ומוציא כ-24 מיליון דולר מדי שנה על רכש נשק ישיר לצד 1.8 מיליון דולר על הרכבת חומרי נפץ פנימיים.[15]
ההתפתחות הקריטית ביותר בקו הבסיס של אל-שבאב בשנת 2026 היא הברית האסטרטגית המעמיקה שלו עם המורדים החות’ים (The Houthi Alliance) בתימן (‘אנצאר אללה’Ansar Allah-). שיתוף פעולה זה, המגובה בצינורות הברחה איראניים, העלה את היכולות האסימטריות של אל-שבאב.
החימוש הנוכחי של הארגון, משודרג וטכנולוגי לרשות הארגון עומדים האמצעים הבאים:
רובי סער וקרב, קרוב ל-95% מכלי הנשק הלא-חוקיים המסתובבים בסומליה הם רובים ברמה צבאית, כאשר יותר מ-60% מכלי הנשק הללו מהשוק השחור מקורם בצינורות ייצור סיניים.
נשק כבד של חיל רגלים – הקבוצה מצוידת ברימוני רקטות (RPG), מקלעים כלליים (PKM) ומקלעים כבדים נגד מטוסים (בדרך כלל Zu-23-2 או DShK) המותקנים על ‘טכני’ (משאיות חמושות).
מרגמות וארטילריה – הם משתמשים באופן שגרתי במערכות מרגמות בקוטר 60 מ”מ ו-82 מ”מ כדי להפגיז אזורים מבוצרים מאוד, כולל תקיפת נמל התעופה הבינלאומי אדן אדה (Aden Adde International Airport) במוגדישו ובסיסי האיחוד האפריקאי.[16]
לוחמה באמצעות רחפנים ותחמושת משוטטת – פעילים חות’ים מאמנים באופן פעיל את אל-שבאב בטכנולוגיית רחפנים מתקדמת. הקבוצה עוברת מרחפנים מסחריים המשמשים למעקב לכלי טיס בלתי מאוישים (UAV) מתוחכמים ומחומשים. [17]
טילים ארוכי טווח – משלוחים שנתפסו לאורך נתיבי הים מראים שהקבוצה צוברת גישה לרכיבים מתקדמים, ומרחיבה את יכולתם לאיים על ספנות אזורית ובסיסים מבוצרים.[18]
אל-שבאב מפגין הפעלה עדיפה של כוחות ולכידות פנימית גבוהה יותר בהשוואה לצבא הלאומי הסומלי המפוצל והמפולג בשבטים. כוחו העיקרי כיום הוא ניצול פילוג פוליטי בממשלה הסומלית. הארגון שומר על הסתננות מודיעינית עמוקה בתוך גופי ממשלה, המאפשרת להם לבצע פיגועי התאבדות עירוניים מורכבים ורב-שלביים כרצונם.
מנגד, תקיפות אוויריות של הכוחות הממשלתיים יכולות אומנם להרוס מחנות ולשבש את ההכנות לתקיפה. הן אינן גובות מיסים, פותרות סכסוכי קרקעות או מספקות הגנה יומיומית על הכבישים. לכן, יעילותן תלויה במודיעין מקומי וביכולתו של הממשל לפקח על המבצע. בלעדיו, המודיעין המדויק, התקיפה מטפלת באלמנט מסוים של הרשת החתרנית מבלי להסיר את הפונקציות המאפשרות לה להתארגן מחדש.
הממשלה הפדרלית, הכוחות החבירים ללחימה, הממשלים המקומיים וראשי השבטים לא תמיד חולקים את אותה שרשרת פיקוד או סדרי עדיפויות. חילוקי דעות בנוגע לבחירות, הקצאת משאבים או מעמדו של כוח מקומי יכולים לעצור מתקפה וליצור ואקום ביטחוני. ארגון אל-שבאב אינו צריך לגייס את כל הגורמים הללו; הוא פשוט צריך לנצל את יריבויותיהם, לנהל משא ומתן על ניטרליות זמנית, או להעניש באופן סלקטיבי את אלה שמשתפים פעולה עם המדינה.
המשבר סביב מפת הדרכים האלקטורלית לשנת 2026 ממחיש את הסיכון הזה לפיצול. בפתק מיום 4 ביוני, עודד מזכ”ל האו”ם דיאלוג כוללני בין הממשלה הפדרלית לכוחות הפוליטיים הסומלים. זוהי עמדה דיפלומטית של האו”ם, אך היא מאותתת על בעיה מבצעית אמיתית: מעבר בחירות שנוי במחלוקת גוזל תשומת לב ומערער את התיאום הדרוש לפעולות נגד התקוממות.[19]
משימת AUSSOM מתמודדת עם אתגרי מימון
ה- AUSSOM, משימת ‘התמיכה והייצוב של האיחוד האפריקאי בסומליה’ (The African Union Support and Stabilization Mission in Somalia) נועדה לתמוך בהעברת הביטחון ההדרגתית לכוחות סומליים. בספטמבר 2025, יו”ר ועדת האיחוד האפריקאי העריך את צרכיה לשנה זו ב-196 מיליון דולר והודיע על תרומה של 20 מיליון דולר מקרן השלום של האיחוד האפריקאי. נתונים אלה מייצגים את המצגת הרשמית של האיחוד האפריקאי; הם מתעדים את פער המימון שהוא ביקש למלא. [20]
הבעיה אינה רק תקציבית. לוח זמנים מהיר מדי לנסיגה עלול ליצור פרצות; משימה ממושכת ללא רפורמה סומלית פנימית עלולה להנציח את התלות. לכן, המדד המתאים אינו מספר שנות הנוכחות הזרה, אלא יכולתם של כוחות סומליים להחזיק באזור, לקבל תשלום קבוע, לעמוד בשרשרת פיקוד ברורה ולהגן על האוכלוסייה מבלי לייצר תלונות חדשות.
ברית המורדים החות’ים בתימן לבין ארגון א-שבאב בסומליה
שיתוף הפעולה הצבאי, המודיעיני והלוגיסטי בין המורדים החות’ים בתימן לבין ארגון א-שבאב בסומליה העמיק והפך לברית ממוסדת ומאורגנת המבוססת על אינטרסים הדדיים.
למרות הבדלים תיאולוגיים עמוקים – החות’ים צמחו מתוך המסורת השיעית-זיידית (Zaydi Shia Muslim), בעוד שא-שבאב הוא ארגון סוני קיצוני המזוהה עם אל-קאעידה – שני הארגונים גישרו על הפערים האידיאולוגיים כדי ליצור איום ביטחוני רב-עוצמה החוצה את המפרץ.
דו”חות של צוות מומחים מטעם האו”ם ושל גופי מודיעין אמריקאיים מצביעים על ‘חלוקת תפקידים’ ברורה ומבנה של תועלת הדדית בין שני הארגונים:[21]
- החות’ים מעבירים לא-שבאב אמצעי לחימה מתקדמים מתוצרת איראן – כולל כטב”מים מתאבדים (חד-כיווניים), טילי קרקע-אוויר וטכנולוגיה מתוחכמת לייצור מטעני חבלה מאולתרים (IED). כמו כן, מהנדסים חות’ים הגיעו לדרום סומליה כדי לספק הכשרה טכנית והדרכה טקטית.
- א-שבאב חולק את רשתות המודיעין החופיות הוותיקות שלו ומפעיל קבוצות פיראטים סומליות לביצוע חטיפות כלי שיט ומבצעי סחיטת כופר. הארגון גם מסייע בהפעלת נתיבי הברחה ימיים שקשה יותר לאתרם, ובכך תומך ברשת הרחבה יותר של שלוחים איראניים.[22]
באמצעות הסלמת פעולות הפיראטיות וסחיטת הכופר במפרץ עדן ובחופי סומליה, א-שבאב מושך במכוון כוחות ימיים בינלאומיים הרחק מהים האדום, האזור שבו מתרכזים עיקר התקיפות הימיות של החות’ים.[23]
הגישה למומחיות החות’ית בייצור כטב”מים ומטעני חבלה משנה את א-שבאב מארגון המסתמך בעיקר על יכולות תצפית בסיסיות, מרגמות ונשק קל, לארגון המסוגל להפעיל אמצעי לחימה אסימטריים מתקדמים (היי-טק).
שני הארגונים מציבים איום הצבתה (מלקחיים) משני עברי המצר: שיתוף פעולה ביניהם, הנהנה מתמיכה נרחבת של ‘משמרות המהפכה האיראניים’ (IRGC), יוצר חניקה ימית מסוכנת משני צדי מצר באב אל-מנדב (Bab el-Mandeb) ומפרץ עדן (Gulf of Aden).[24] מערך זה משבש באופן חמור את התנועה הימית המסחרית העולמית ומביא לעלייה משמעותית בעלויות השינוע והביטוח. [25]הברית נותרה מורכבת מאוד ממערכות עסקיות ומדורגות במקום מבנה פיקוד יחיד משולב לחלוטין, אך מומחי ביטחון מזהירים כי היא יצרה רשת חוצת מפרץ עמידה ועצמאית, שקשה יותר ויותר לקואליציות בינלאומיות להכיל.[26]
איך תיראה התקדמות אמיתית?
מספר הערים שנכבשו מחדש בסומליה על ידי הצבא הממשלתי אינו מדד שלם. שינוי והתקדמות אמיתיים ייראו כאשר תראה ירידה מתמשכת בביזה חשאית במרכזים עירוניים; תנועה סדירה בכבישים שנכבשו מחדש; טיפול מקומי בסכסוכים ללא פנייה לבתי משפט של המורדים; צמצום עריקות או הסדרי הישרדות בתוך הכוחות; תיאום פוליטי בין המרכז הפדרלי למדינות החברות.
האסטרטגיה של שממשל הפדרלי חייבת לקשר ולחבר בין מטרות הללו. מודיעין פיננסי יכול לזהות גובים ולהגן על עסקים מאוימים. אבטחת כבישים מפחיתה את הסמכות לגבות מיסים. תחומי שיפוט מקומיים אמינים מסירים יתרון יחסי מהארגון. הסכמים פוליטיים מגבילים את הפרצות שהוא מנצל. לבסוף, פעולות צבאיות נותרות הכרחיות נגד כוח העוסק בהתקפות ובכפייה, אך הן הופכות לאמצעי ליצירת מרחב פוליטי, לא למטרה בפני עצמה.
ד”ר דוד דוכן
4.10.2026
[1] איחוד בתי הדין המוסלמים היה ארגון פוליטי, משפטי וצבאי אסלאמיסטי שפעל בסומליה והפך בשנת 2006 לשליט בפועל (De facto) של רוב שטחי דרום ומרכז המדינה, כולל עיר הבירה מוגדישו. להרחבה ראו: Islamic Courts Union (ICU)
https://www.ebsco.com/research-starters/politics-and-government/islamic-courts-union-icu
[2] ב-2006 החליט צבא אתיופיה, מדינה שהממשל בה נשלט על ידי נוצרים, לפלוש לסומליה, בניסיון לייצב את השלטון המרכזי ולדחוק החוצה את לוחמי ‘אל-שבאב’. הממשל האתיופי חשש מהתפשטותו של האסלאם הרדיקלי לתוך שטחו ולפיכך העדיף להתמודד עם הסכנה פנים אל פנים. אך השהייה בסומליה עלתה לממשלת אתיופיה ביוקר. שיתוף פעולה בין ‘אל-שבאב’ לפעילי טרור אריתריאים יצרו פיגועי טרור בבירה אדיס-אבבה שגרמו למותם של מאות בני אדם. הצבא האתיופי שקע עמוק בביצה הסומלית, ונשאר בה במשך שלוש שנים, במהלכן ספג אבידות כבדות. בסופו של דבר, נסוגה אתיופיה בראש מושפל בחזרה לגבולותיה, ללא תוצאות. הצלחתו של ‘אל-שבאב’ לעמוד מול צבא אתיופיה המאומן והמצוייד ולגרום לו לסגת יצרה לראשונה התקרבות בינו לבין אלקאעדה.
Al-Shabaab joining al Qaeda, monitor group says
https://edition.cnn.com/2012/02/09/world/africa/somalia-shabaab-qaeda
על פלישת אתיופיה לסומליה ועיקרי לקחיה ראו:
Napoleon A. Bamfo, “Ethiopia’s invasion of Somalia in 2006: Motives and lessons learned,” African Journal of Political Science and International Relations Vol. 4(2, February 2010), pp. 055-065.
https://academicjournals.org/article/article1381826680_Bamfo.pdf
[3] Jon Abbink, “The Islamic Courts Union: The ebb and flow of a Somali Islamist movement,” Movers and Shakers (Brill),1.1.2008, pp. 87–113.
[4] Missile Strike Kills Somali Terrorist Leader
https://www.voanews.com/a/a-13-2008-05-01-voa5/340237.html
[5] Ahmed Abdi Godane: Somalia’s killed al-Shabab leader
https://www.bbc.com/news/world-africa-29034409
[6] Al-Shabaab Attack on Westgate Mall in Kenya
https://www.start.umd.edu/publication/al-shabaab-attack-westgate-mall-kenya
[7] המעווייסלי הן מיליציות שבטיות מקומיות הפועלות במרכז סומליה. הן מורכבות בעיקר מחקלאים ורועי צאן מקומיים שהתארגנו באופן ספונטני ככוח הגנה אזרחי מפני מעשי הסחיטה, המסים הכפויים וגיוס הילדים של ארגון הטרור אל-שבאב. המיליציות נקראות על שם ה”מעווייס” (Ma’awis) – לבוש הסארונג המסורתי (מעין חצאית גברים גלילית) שנוהגים ללבוש חבריה.
המיליציות פעילות משנת 2014, בעיקר במחוזות הירשאבל (Hirshabelle) וגלמודוג (Galmudug). בשנת 2022, בעקבות התקוממויות עממיות נרחבות, הן החלו לשתף פעולה באופן הדוק עם צבא סומליה הרשמי, וסייעו לשחרר עשרות יישובים מידי אל-שבאב.
בפברואר 2025 החל תהליך רשמי של שילוב ומיזוג לוחמי ‘המעווייסלי’ המונים כ-8,000 עד 10,000 איש אל תוך הצבא הלאומי של סומליה (SNA).
Federal government begins formal integration of Ma’awisley militia into national army
[8]Africa Center for Strategic Studies (April 6, 2026). The Widening Scope of Africa’s Militant Islamist Threat
[9] הדאו (Dhow) הוא כלי שיט מסורתי מעץ בעל מפרש משולש אחד או יותר (מפרש לטיני), המשמש זה מאות שנים בים האדום, במפרץ הערבי ובאוקיינוס ההודי.
[10] 1.10.1. Repercussions for refusing to pay ‘taxes’ to Al-Shabaab or for paying taxes to others
[11] Letter dated 28 November 2025 from the Chair of the Security Council Committee pursuant to resolution 2713 (2023) concerning Al-Shabaab addressed to the President of the Security Council (28 November 2025).
https://digitallibrary.un.org/record/4097699/?v=pdf&ln=es
[12] מטעני נפץ מאולתרים מתוחכמים (IEDs): בעוד שאל-שבאב תמיד הסתמך במידה רבה על מטעני נפץ המותקנים על כלי רכב (VBIEDs), המומחיות הטכנית של החות’ים ואל-קאעידה שדרגה את הייצור המקומי שלהם כדי לעקוף אמצעי נגד צבאיים סטנדרטיים.
[13] ארגון אל-שבאב, כמו כל ארגוני הטרור אינם מחפשים בדרך כלל קרב מכריע במובן הקלאסי של מלחמה בין צבאות סדירים, אלא פועלים לפי אסטרטגיה של התשה, אסימטריה והשפעה פסיכולוגית. מאחר שארגונים אלו סובלים מנחיתות מספרית וטכנולוגית מול צבאות של מדינות, הלחימה שלהם מבוססת על העקרונות הבאים:
- הימנעות מעימות ישיר: הם נמנעים מריכוז כוחות גדול שיכול להפוך למטרה נוחה עבור חיל אוויר או ארטילריה.
- מלחמת התשה מתמשכת: המטרה היא לא לנצח את האויב בשדה הקרב, אלא לשחוק את כושר העמידה של החברה, הכלכלה והדרג המדיני של המדינה לאורך זמן.
- התערבות באוכלוסייה אזרחית: שימוש במגנים אנושיים ובלוחמה בשטח בנוי כדי לצמצם את יתרון העוצמה של הצבא הסדיר.
- לוחמה פסיכולוגית ותודעתית: השגת אפקט פחד ותקשורתי חשובה להם לעיתים יותר מההישג הצבאי הטקטי עצמו.
[14] Analyst: al-Shabaab Seizure of Mogadishu May Be a ‘Matter of Time’
[15] Al-Shabab Collects Millions to Spend on Weapons, Report Finds
[16] Country policy and information note: Mogadishu: Al Shabab and the security situation, Somalia, July 2025 (accessible)
Turkish Airlines Flight Diverted After Mortar Attack on Mogadishu Airport
[17] U.N. Report Shows Increasing Collaboration of Houthis, al-Shabaab
[18] Houthis, al-Shabaab Deepen Deadly Alliance
[19] Note to Correspondents: on Somalia
https://www.un.org/sg/en/content/sg/notes-correspondents/2026-06-04/note-correspondents-somalia
[20] AUC Chairperson commended Somalia’s remarkable progress; from debt relief to UN Security Council membership, as well as the sacrifices of AU forces & partners
[21] Emerging Houthi–Al‑Shabaab co‑operation and the growing threat to Red Sea shipping
ראו גם הערת מקום מספר 15.
[22] Disrupting the Houthi-al Shabaab Alliance
[23] Houthi Leverage over the Red Sea Escalates Threats for Africa
[24] Train and Equip: The Threat of Houthi Partnerships in the Red Sea
[25] US Warns of Escalating Maritime Threat as Houthis Forge Growing Ties with Al-Shabab in the Red Sea Region
[26] Expanding Al Shabaab–Houthi Ties Escalate Security Threats to Red Sea Region
