בשדה הקרב המודרני הלחימה אינה מתנהלת רק באמצעות תקיפות צבאיות, אלא גם באמצעות תמונות, סרטונים ובעיקר באמצעות עיצוב נרטיבים. בשנים האחרונות הפכה הזירה התודעתית לחלק מרכזי במערכות בין מדינות וגורמי טרור, כאשר אלו מבקשים לעצב את תפיסת המציאות של קהלים שונים בזירה הבינלאומית והאזורית. איראן בולטת בהקשר זה כאחת השחקניות המתוחכמות ביותר בתחום ההשפעה התודעתית. במערכה הנוכחית ניתן לראות כיצד היא עושה שימוש בכלים אלו באופן שיטתי כדי לקדם מסרים ונרטיבים המשרתים את יעדיה האסטרטגיים.

איראן מצליחה להלך על חבל דק במסריה התעמולתיים, מצד אחד היא מדגישה הישגים מבצעיים ומקדמת מסרים של ניצחון והצלחה אופרטיבית, ומצד אחר היא ממסגרת אירועים באופן המאפשר לה לבנות נרטיב של קורבן. המסר שהיא מבקשת לשדר לעולם ברור: היא לא פתחה במערכה ואינה מעוניינת בהסלמה, אלא נאלצת להתמודד עם תקיפות הפוגעות באזרחים ובתשתיות אזרחיות. לצד זאת, התעמולה האיראנית מדגישה כי חרף מצבה ה”קורבני”, היא מסוגלת לגרום נזק משמעותי לישראל, לארצות הברית ולאינטרסים האזוריים והכלכליים שלהן. שילוב זה בין מסרים של ניצחון לבין נרטיב של קורבן עומד במרכז אסטרטגיית ההשפעה האיראנית במערכה הנוכחית, והוא בא לידי ביטוי במסרים רשמיים, בתעמולה המופצת בתקשורת וברשתות החברתיות ובקמפיינים דיגיטליים רחבי היקף.

מסר של ניצחון

המסרים של ניצחון במסגרת האסטרטגיה האיראנית אינם נבנים ממסר בודד או ממקור יחיד. להפך, הם מעוצבים באופן מכוון באמצעות מגוון ערוצים וכלים. בין היתר, הדבר נעשה באמצעות התבטאויות של בכירים איראנים, דיווחים על הצלחות מבצעיות, לעיתים גם כאשר הפעולות לא השיגו את יעדיהן בפועל וכן באמצעות פעילות ברשתות החברתיות הכוללת סרטונים קצרים ופוסטים הזוכים לתפוצה רחבה. תכנים אלו מציגים מידע כוזב או הטיה של המציאות. לעיתים נעשה שימוש גם בהתבטאויות שנאמרו על-ידי גורמים בישראל תוך מסגורם מחדש באופן התומך בנרטיב האיראני.

דוגמאות בולטות לכך מאז תחילת מבצע “שאגת הארי” כוללות התבטאויות של בכירים באיראן ובהם של שר החוץ האיראני עבאס עראקצ’י’ שבהעדרו של חמינאי האב, תפס עמדה בולטת יותר במלחמה הפסיכולוגית מול ישראל וארה”ב. כך למשל, הצהיר כי “ההרס שנגרם על-ידי הטילים לישראל הוא משמעותי, והפכו את מנהיגה למפוחדים” הוא הוא מדגיש כדי להעצים את דבריו כי “זו רק ההתחלה”.[1]

המסר המרכזי שמקדמת התעמולה האיראנית הוא כי מתקפות הטילים גורמות להרס נרחב בישראל, וכי הרשויות הישראליות מסתירות את היקף הנזקים. מסר זה מופץ באופן ויראלי ברשתות החברתיות, ובפרט בטיקטוק, שם מתפרסמים סרטונים המציגים לכאורה את ישראל לפני מתקפת הטילים האיראנית ואחריה, תוך הדגשת תמונות של הרס רחב היקף שאינן משקפות את המציאות בפועל. במקרים רבים נעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית ליצירת הדימויים והסרטונים הללו, ולעיתים נעשה שימוש בתמונות ובסרטונים מזירות אחרות כמו סוריה ועזה.

גם חיזבאללה עושה שימוש באמצעים דומים, וערוצי התעמולה שלו מפעילים פעולות הסברה והשפעה התומכות במסר הניצחון של “ציר ההתנגדות” בהובלת איראן. כך למשל,  ערוץ החדשות אל־חאנדק המזוהה עם חיזבאללה ומפעיל גם פלטפורמה בעברית, פרסם בטלגרם סרטון תעמולה המציג לכאורה את ישראל לאחר תקיפה איראנית ותקיפות של חיזבאללה. הסרטון פורסם תחת הכותרת “ישראל מתקרבת להרס מוחלט”, והוא מציג תמונות של יישובים בישראל במצבם הרגיל לצד צילומי הפצצות שאינן קשורות לישראל, המוצגים כביכול כמצב שלאחר התקיפה.

דוגמה נוספת היא הופעתם של סרטונים מזירות שנפגעו בפועל בישראל ופורסמו במקור על-ידי ישראלים. במקרים אלו משנים יוצרי תוכן המזוהים עם איראן את פסקול הסרטון ומוסיפים קריאות ותחנונים כביכול מצד אזרחים ישראלים המפצירים באיראן להפסיק את התקיפות. בדרך זו נוצרת מציאות מדומה המעצימה את נרטיב ה“ניצחון” האיראני ומחזקת את המסר בדבר עוצמת הפגיעה בישראל.

מימין: סרטון בטיקטוק המראה לכאורה הרס רב מתקיפות איראניות בישראל; משמאל: ערוץ התעמולה של חיזבאללה אל-חאנדק בסרטון בטלגרם – מה קורה בישראל עכשיו? ישראל מתקרבת להרס מוחלט.

אל מול ארצות הברית מבקשת איראן למסגר נרטיב ניצחון שלפיו היא מצליחה לנטרל יכולות אמריקאיות במרחב האזורי ואף לפגוע בכוחותיה. במסגרת נרטיב זה מופצים ברשתות סרטונים המדמים פגיעה בכלי שיט או במטוסים אמריקאיים, וכן תיעודים לכאורה של לכידת חיילים אמריקאים. עם זאת, ארצות הברית הכחישה טענות אלו בכל אחד מהמקרים. בדיקות העלו כי רבים מהתכנים הופקו באמצעות כלי בינה מלאכותית ואינם משקפים אירועים שהתרחשו בפועל. הפצת חומרים אלה מסייעת לחיזוק המסר האיראני בדבר פגיעה ביכולותיה של ארצות הברית במרחב האזורי.

פוסט שפורסם בטיק טוק המדמה תפיסת חיילים אמריקאים באיראן. התוכן הופק באמצעות בינה מלאכותית.

עיצוב תודעתי לקראת המבצע

מסר הניצחון במערכה הנוכחית לא הופיע לראשונה לאחר תחילת המבצע, אלא מהווה המשך ישיר לקמפיין ההשפעה שאיראן החלה לקדם כבר בימים שקדמו לו. בתקופה זו הודגש בעיקר מסר של עליונות צבאית, שנועד להרתיע את ארצות הברית ואת ישראל מפני כניסה למערכה.

כך למשל, לנוכח איומים מצד ארה”ב וישראל על תקיפה אפשרית, הופצו בטיקטוק על ידי חשבונות המזוהים עם איראן סרטונים הכוללים הקלטות של אזעקות המדמות התרעה מפני תקיפה איראנית. הסרטונים משלבים ויזואליה של אפליקציות חדשות ישראליות, כגון ערוץ החדשות N12 ואפליקציית פיקוד העורף, לצד הכיתוב: “אלה הקולות שנשמע בימים הקרובים”. מדובר בניסיון לייצר חוויית איום מוחשית באמצעות טריגר שמיעתי המוכר לציבור הישראלי. השילוב בין שמע, מיתוג חדשותי מוכר ופלטפורמה הפונה לקהל צעיר מצביע על הבנה של דפוסי צריכת המדיה ושל הפגיעוּת הרגשית של הציבור במצבי מתיחות והמטרה שלו ברורה, הפעלת לחץ על הציבור בישראל ובכך לייצר לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות ולהרתיע מפעולה צבאית נגד איראן.

סרטון שהופץ ב־ TikTok המדמה אזעקה בישראל, הופץ בימים הסמוכים למבצע במטרה לעורר חרדה ולחץ בקרב הציבור בישראל, ובכך לייצר לחץ על מקבלי ההחלטות ולהרתיע מפעולה צבאית נגד איראן.

כלפי ארצות הברית, בימים שקדמו למבצע בלט שימוש אינטנסיבי בסרטוני בינה מלאכותית המציגים לכאורה הכנות איראניות לשיגור טילים בליסטיים, השמדת ספינות מלחמה אמריקאיות וסמלים המדגישים עליונות איראנית – כגון אריה טורף, פטיש או יד ענקית, ויצורים גדולים או פרה־היסטוריים מול סמלי ארה”ב.  בחלק מהסרטונים מופיעים גם ייצוגים מבזים של מנהיגים אמריקאים. כך למשל מוצג נשיא ארצות הברית כורע ברך מול המנהיג העליון של איראן על רקע ספינת מלחמה אמריקאית העולה באש. מסרים אלו אינם רק תעמולתיים, אלא נועדו להרתיע מפני מלחמה, ולהציג את איראן כגורם בעל עליונות אסטרטגית מול ארצות הברית.

מימין לשמאל: פרסום בטיקטוק של קוף ענק מזוהה עם דגל המשטר האיראני רודף אחרי אמריקאים שבורחים בעיר בארה”ב; סרטון שמראה לכאורה את פגיעה שתשתיות של ארה”ב ובמטוסים; סרטון שמראה את הנשיא טראמפ כורע מול מנהיג העליון של איראן -חמינאי בכניעה מול ספינה אמריקאית שלכאורה נפגעה מתקיפה איראנית. כלל הסרטונים פורסמו בטיקטוק ובוצעו באמצעות כלים של בינה מלאכותית. סרטונים אלו התפרסמו טרם המבצע ונועדו להציג עליונות צבאית איראנית ולהרתיע את ארה”ב מפני תקיפה אפשרית

ניתוח הפרסומים מהתקופה שקדמה לתקיפה וניתוח לאחר למעלה מעשרה ימי לחימה, מצביע על קיומה של יד מכוונת שהכינה את הקרקע התודעתית מראש ופועלת בעוצמה גם בשלב הנוכחי. ניתן לזהות כי מסרי ה“מוכנות” שהופצו לפני המבצע תורגמו במהלך הלחימה למסרים המדגישים ניצחון והצלחה אופרטיבית. עם זאת, המעבר המהיר למסרי ניצחון עשוי להעיד גם על מצוקה אופרטיבית מסוימת מצד איראן, אשר מתורגמת להגברת מאמצי התעמולה וההשפעה במרחב התודעתי. דפוסים דומים אותרו בניתוח שבוצע במהלך מבצע “עם כלביא”[2]  שם גם היה מיקוד בהדמיית ניצחון על ישראל וארה”ב והשפלת מנהיגיהם.

נרטיב של קורבן

מתחילת העימות הדגישה איראן כי מדובר ב“מלחמה הגנתית”, ובמקביל הציגה את הישגיה בפגיעה בישראל. אולם בשלב הנוכחי ניכרת התפתחות בזירה התעמולתית: לצד מסרי הניצחון, איראן מבקשת להציג את עצמה גם כקורבן של תקיפות חסרות הבחנה מצד ארצות הברית וישראל. מסגור זה נועד להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית. תמונות של עשן המתמר מעל טהרן או של אזרחים פצועים ברחובות מופצים במטרה ליצור לחץ בינלאומי ותקשורתי על ישראל ועל ארצות הברית ולחזק קולות הקוראים לעצירת המערכה.

נרטיב הקורבן אינו מפתיע במסגרת התפיסה השיעית. הזהות השיעית ההיסטורית מבוססת במידה רבה על תודעת קורבן שמקורה בזיכרון קרב כרבלא ובמותו של האימאם חוסיין. אירוע זה הפך לסמל הקרבה ומאבק בתודעה השיעית . עם זאת, מאז המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979 נעשה ניסיון להפוך את נרטיב הקורבן לנרטיב של התנגדות אקטיבית כאשר דמותו של חוסיין מוצגת כסמל למאבק מהפכני ולא רק כסמל לסבל ולכן זה אינו מפתיע הדינמיקה של איראן סביב נרטיב הקורבן אל מול נרטיב הניצחון.

בהקשר של המערכה הנוכחית נעשה שימוש בפעולות ותקיפות מסוימת למסגור נרטיב של קרובנות. כך למשל, התקיפות על מתקני הנפט באיראן כהוכחה ל“מלחמה כימית”. ברשתות ובערוצי התעמולה מופצות שוב ושוב אותן תמונות: עשן סמיך המתמר מעל טהרן, פצועים ברחובות ומסרים המדגישים את סבל האזרחים. אסמאעיל בקאי, דובר שר החוץ האיראני, אמר כי התקיפות על מתקני אחסון דלק באיראן מצד ישראל מהוות “לוחמה כימית מכוונת”, בטענה שהתקיפות שחררו חומרים רעילים לאוויר.[3]

במקרים אחרים נטען כי תקיפות אמריקאיות פגעו בכוונה בבית ספר לבנות והרגו למעלה מ־170 ילדות. לצד זאת מופצים באופן עקבי תיעודים של אזרחים שנפגעו, שמטרתם לחזק את התדמית של איראן כקורבן במערכה.

מימין: פרסום אודות פגיעה לכאורה של טיל טומהוק אמריקאי בבית ספר באיראן; התייחסות נוספת לפגיעה בבית ספר והרג ילדים.

פרסום של משמרות המהפכה אודות מורה שהייתה נוכחת בתקיפה לכאורה על בית הספר במינהב שנטען שנהרגו ילדים בו.

המסר מכוון גם פנימה. בתוך איראן עצמה המשטר מבקש לחזק את הקורבנות באמצעות יצרית אחדות לאומית סביב אויב חיצוני. לכן בנוסף לתמונות לעיל, מופצים במקביל גם תמונות של הפגנות תמיכה במשטר ושל אזרחים המביעים סולידריות עם ההנהגה בתוך איראן ומחוץ לה. כך למשל, ערוץ PressTV, ערוץ תעמולה איראני פרסם סרטון לכאורה של הפגנות פרו-איראניות בלוס אנג’לס. הדבר מתאפשר בין היתר בשל שליטה כמעט מלאה של המשטר על האינטרנט וכן המידע שיוצא מהמדינה. המשטר קובע אילו תמונות מטהרן יגיעו לעולם – ואילו לא.

מימין: הפגנות תומכות משטר מחוץ לאיראן; משמאל: הפגנות תמיכה במשטר בתוך איראן

דפוס פעולה זה מזכיר גם את האסטרטגיה התודעתית של חמאס בימים שלאחר מתקפת ה־7 באוקטובר. דוח שפורסם[4] במכון למדיניות נגד טרור (ICT) בשבועות הראשונים לאחר המתקפה מצא כי בתחילה הדגיש חמאס דווקא את הישגיו הצבאיים, כגון חדירה ליישובים בישראל ופגיעה בכוחות צה״ל. אולם במהרה התברר לארגון כי מסגור זה אינו משרת אותו בזירה הבינלאומית. התמיכה הרחבה בישראל והזעזוע העולמי מהטבח הובילו לשינוי מסרים. בתוך זמן קצר עבר חמאס לנרטיב מוכר יותר של קורבנות, והדגש עבר מתיעוד הישגים צבאיים לתמונות של הרס וסבל אזרחי בעזה. תמונות אלו הפכו לכלי מרכזי במאבק על דעת הקהל העולמית, וכלי שהתברר כאפקטיבי במיוחד.

גם במקרה של איראן השימוש בנרטיב הקורבן נועד בראש ובראשונה לשמש כלי תודעתי על רקע חולשה אופרטיבית. במקום להדגיש פגיעות משמעותיות במערך הצבאי שלה, מבקשת איראן להציג את ארצות הברית וישראל כמי שתוקפות אזרחים ללא הבחנה ופוגעות באזרחים, בתשתיות אזרחיות, לרבות תשתיות אנרגיה וחשמל.

משמעויות ומסקנות

הזירה התודעתית הפכה לחלק אינטגרלי מהאסטרטגיה הצבאית האיראנית. עבור איראן המאבק אינו מתנהל רק באמצעים צבאיים, אלא גם באמצעות עיצוב תפיסת המציאות. הפצת תמונות, סרטונים ונרטיבים אינה פעילות משלימה ללחימה הצבאית אלא חלק מובנה ממנה. בכך מנסה איראן להשפיע על האופן שבו המלחמה נתפסת בזירה הפנימית, הבינלאומית והאזורית.

גם באירועים קודמים ניתן לראות עד כמה השליטה במסגור האירועים מהווה כלי מרכזי עבור המשטר האיראני. מחקר שפורסם[5] במכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, אשר בחן את גל המחאות באיראן בדצמבר 2025–ינואר 2026, מצא כי הרשויות באיראן הפעילו מערך תודעתי מתואם לניהול המשבר. בשלב הראשון הוכרו חלק מהקשיים הכלכליים, אולם בתוך זמן קצר הוסט הדיון הציבורי להאשמת “גורמים זרים”, ובראשם ארצות הברית וישראל, בארגון המחאות. בהמשך הוצגו ההפגנות כחלק ממערכה רחבה נגד איראן, והדיכוי שלהן הוצג כהישג לאומי. הממצא המרכזי היה כי שליטה במידע ובאופן הצגתו הפכה לאמצעי מרכזי בשימור יציבות המשטר – כמו במקרה דנן בו מהווה כלי זה משמעותי באסטרטגיה לשימור המשטר.

השילוב בין נרטיב ניצחון לנרטיב קורבן מאפשר לאיראן לפעול בשתי זירות במקביל. מצד אחד, מסרי הניצחון נועדו לשדר עוצמה ולהרתיע מהמשך הלחימה. מצד אחר, מסגור האירועים דרך נרטיב קורבני מבקש לייצר לגיטימציה בינלאומית ולפעול להפעלת לחץ פוליטי על ישראל וארצות הברית להפסיק את הלחימה. המטרה זהה בשניהם. אך שילוב בין שני המסרים מאפשר לאיראן לפנות לקהלים שונים בו־זמנית.

השימוש בבינה מלאכותית משנה את מאזן הכוחות בזירה התודעתית. היכולת לייצר במהירות כמויות גדולות של תוכן, לעיתים גם ללא בסיס במציאות, מאפשרת לאיראן להעצים את פעילות ההשפעה שלה בעלות נמוכה ובקצב גבוה, כאשר האלגוריתמים של הרשתות החברתיות משמשים מכפיל כוח. דרך נוספת היא הטיית המציאות. גם כאן מדובר בפעולה פשוטה יחסית, שימוש בתמונות ובסרטונים מאירועים שהתרחשו בפועל, אך מסגורם מחדש באופן המשרת את הנרטיב הרצוי. שתי השיטות אינן מורכבות לביצוע, אינן דורשות מומחיות מקצועית גבוהה, ויכולות להתבצע הן על ידי המשטר עצמו והן על ידי תומכיו. לעיתים מדובר אף בפעילות של גורמים שאינם מקבלים הנחיה ישירה, אך פועלים בהתאם לרוח המסרים וההתבטאויות המרכזיות של ההנהגה ומייצרים תכנים התואמים אותם.

ההתלכדות בין איראן לשלוחותיה גם בזירה הדיגיטלית. השימוש בנרטיבים דומים על ידי חיזבאללה וגורמים נוספים בציר ההתנגדות מצביע על כך שהקמפיין אינו מקומי אלא חלק ממערך השפעה רחב ומתואם.

הבנת תהליכים אלו עשויה לסייע בגיבוש דרכי התמודדות אפקטיביות בזירה התודעתית מול איראן ושלוחותיה. מעבר לכך, היא מדגישה את הצורך להביא בחשבון גם את האופן שבו פעולות צבאיות מסוימות עשויות להיות מנוצלות לצרכים תעמולתיים ולהשפיע על תפיסת המערכה. במקרים מסוימים, פעולה צבאית שמטרתה לפגוע ביכולות האויב עלולה לשרת דווקא את הנרטיב שהוא מבקש לקדם ולפגוע במטרות הרחבות של המערכה. כך למשל, התקיפה הישראלית על מתקני הנפט באיראן נוצלה במהירות על ידי התעמולה האיראנית כדי להציג את ישראל וארצות הברית כמי שפוגעות בתשתיות אזרחיות ובאוכלוסייה אזרחית. מסגור זה יצר אפקט תודעתי משמעותי הן בתוך איראן והן בזירה הבינלאומית, עד כדי שנוצרה מתיחות בין ארה”ב וישראל סביב סוגיה זו. מקרה זה ממחיש כיצד אירועים בזירה הצבאית יכולים להפוך במהירות לכלי במאבק על הנרטיב.

לפיכך, לצד הישגים צבאיים בשטח, נדרש גם תכנון אסטרטגי של המערכה התודעתית לבדה או כזו המלווה מהלכים קינטיים. כאמור הצלחה במערכה המודרנית אינה נמדדת רק בתוצאות בשדה הקרב, אלא גם ביכולת לעצב את האופן שבו אירועים אלו נתפסים בזירה הציבורית והבינלאומית.

---

[1] ערוץ הטלגרם של סוכנות החדשות האיראנית IRNA.

[2] Haberfeld, D., & Azani, E. (2025, June 20). Iranian TikTok campaign seeks to shape war perceptions using AI.https://ict.org.il/iranian-tiktok-campaign-seeks-to-shape-war-perceptions-using-ai/

[3] ערוץ טלגרם המזוהה עם המשטר האיראני

[4] Azani, E., & Haberfeld, D. (2023). Hamas media campaign: “Al Aqsa Flood.” ICT. https://ict.org.il/hamas-media-campaign-al-aqsa-flood/

[5] Haberfeld, D. (2026, February 4). Iran’s information warfare during the December 2025 – January 2026 protests and its continued influence on Israel and the West. https://ict.org.il/irans-information-warfare-during-the-december-2025-january-2026-protests/