מ-28 בפברואר 2026, המלחמה שפתחו ארה”ב וישראל נגד איראן טלטלה את העולם. איראן הגיבה מיד – ירי טילים בליסטיים על תל אביב, רחפנים על בסיסים במפרץ, וסגירה מוחלטת של מצר הורמוז ופתחה מחדש את פעולות האיבה בים סוף, ולכדה את אפריקה בין שתי נקודות חסימה ימיות שאינן בשליטתה. מבחינת אפריקה, האיום העמוק ביותר אינו נפט אלא מזון – שליש מסחר הדשנים העולמי עובר דרך הורמוז, ומחיר האוריאה ((Urea- שִׁתְנָן)) זינק מ-100 דולר ל-570 דולר לטון, מה שמאיים ישירות על יבולי הסאהל. מעבר להלם הכלכלי, המלחמה שוברת את הארכיטקטורה הביטחונית של הסאהל:  המשטר באיראן, הנלחם על הישרדותו, אינו יכול עוד לכבד את התחייבויותיה ל’ברית מדינות הסאהל’ – AES, ובכך משאיר את JNIM ו-ISIS במצב של הזדמנות בלתי חוזרת להתרחב ולהתעצם.

המלחמה באיראן, חיזקה בעקיפין הן את אל-קאעידה והן את דאע”ש באזור הסאהל בכך שהסיחה את דעתם של מעצמות המערב, יצרה חללי כוח ואפשרות לקבוצות אלו לנצל מבני ביטחון מתפוררים במדינות הסאהל. ככל שהמוקד הצבאי המערבי הוסט לכיוון המזרח התיכון והרחק מאפריקה, קבוצות ג’יהאדיסטיות בסאהל – ובמיוחד ג’מאעת נוסרט אל-אסלאם ואל-מוסלמין (JNIM) והמדינה האסלאמית בסהרה הגדולה (ISGS) – הרחיבו את פעילותן וחיזקו את נוכחותן.

תזכורת, בבמאקו, בירת מאלי, התורים בתחנות הדלק מתארכים. הסצנה מזכירה את סתיו 2025 – כאשר JNIM שיתקה שיירות דלק לבירת מאלי, והצית  משאיות אספקה ומכליות דלק בכבישי הסאהל.

המצור לא מגיע הפעם מהמדבר. הוא מגיע ממצר באורך 60 ק”מ, ששת אלפים ק”מ משם, איפשהו בין חופי איראן לעומאן. יבשת אפריקה לא נלחמה באף אחד. ובכל זאת היא משלמת את המחיר.

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה ה- IEA(International Energy Agency) הייתה חד-משמעית: זה היה השיבוש הגדול ביותר באספקת הנפט בהיסטוריה של השוק העולמי. חמור יותר מאשר בשנות ה-70. פתאומי יותר מאשר ב-2022.[1] נפט גולמי מסוג ברנט התקרב ל-120 דולר לחבית בימים הראשונים, לפני שהתייצב – אם אפשר לקרוא לזה יציבות – סביב 103 דולר בזמן כתיבת שורות אלה.

החות’ים, לא חיכו: ב-28 בפברואר הם הודיעו על חידוש התקפותיהם בים סוף. תעלת סואץ הפכה לבלתי ניתנת למעבר. בעלי ספינות פנו חזרה לכיוון כף התקווה הטובה. לפתע, אפריקה מצאה את עצמה לכודה בין שני מנעולים סגורים בו זמנית, הורמוז במזרח, סואץ בצפון, כמו במלחציים שאין לה שליטה עליהם.

כולם מדברים על נפט. אף אחד לא מדבר על דשנים. ובכל זאת, שם טמון האיום העמוק ביותר על יבשת אפריקה – שקט, מושהה, ועלול להיות הרסני. שליש מסחר הדשנים הימי העולמי עובר דרך הורמוז. אפריקה שמדרום לסהרה מייבאת חלק ניכר מהתשומות החקלאיות שלה ממדינות המפרץ. הנתונים מדהימים: 75% מהדשנים של בורונדי מגיעים מאזור זה, 61% ממלאווי, 54% מסודאן ו-31% מטנזניה.

מתחילת המלחמה, מחצית מייצור האוריאה העולמי שובש. כ-570,000 טון תקועות במפרץ. מחיר האוריאה בארה”ב – תשומה בסיסית לתירס וסורגום – זינק מ-100 דולר ל-570 דולר לטון, ושבר את השיא שנקבע באוקטובר 2022. ראש המחלקה ההומניטרית של האו”ם (Under-Secretary-General for Humanitarian Affairs and Emergency Relief Coordinator -OCHA), טום פלטשר (Fletcher), קרא במפורש להקמת מסדרונות הומניטריים במצרי הורמוז כדי שהסיוע יוכל להגיע לאזורים חולים אנושות באפריקה שמדרום לסהרה.[2] קארי פאולר (Fowler), ממועצת המנהיגות לביטחון תזונתיFood Security Leadership) Council), מסכם את המצב במשפט מרשים: “ישנם קשרים רבים בין סגירת מצר הורמוז לבין האכלת ילד במלאווי”.[3]  אבל הקשרים האלה נשברים בזה אחר זה. וברקע, USAID פורקה על ידי טראמפ בשנת 2025, ולקחה עימה את רשתות הביטחון האחרונות לחירום שהמדינות השבריריות ביותר עדיין יכלו לקוות להפעיל. [4]

הפרדוקס של מדינות הנפט

אפשר לחשוב שעליית המחירים לפחות מועילה ליצואניות הפחמימנים האפריקאיות. המציאות קשה יותר. ניגריה ואנגולה, מפיקות הנפט הגדולות ביבשת, אכן קוצרות הכנסות נוספות על הנייר – אך במקביל, האינפלציה המיובאת על מוצרי מזון, מוצרי צריכה וחומרי גלם שוחקת את הרווחים הללו מהיסוד.

תקציב ניגריה לשנת 2026 התבסס על מחיר נפט של 60-65 דולר לחבית. בלאגוס, מחירי המשאבה כבר עברו את 1,300 נאירה (0.83 אירו) לליטר בכמה מדינות, לעומת פחות ממחצית ממה שלפני המשבר. בית הזיקוק דנגוטה (Dangote) נאלץ להעלות את מחירי התפוקה שלו. המטבע המקומי, נמצא תחת לחץ מתמיד.

עבור כארבעים מדינות אפריקאיות המייבאות את הנפט שלהן – ממרוקו ועד אתיופיה, מסנגל ועד מוזמביק – אין עמימות: אינפלציית אנרגיה של שתיים עד חמש נקודות אחוז נמצאת בעיצומה, בכלכלות שאין להן עוד הרבה תמרון תקציבי לספוג את זה. קרן המטבע הבינלאומית עדיין צפתה ירידה באינפלציה העולמית בינואר. תחזית זו שייכת כעת לעידן אחר.

הסאהל יתום

מה שקורה במימד הביטחוני הוא אולי אפילו יותר מבני בטווח הארוך. בין 2023-2024, איראן בנתה נוכחות דיסקרטית אך אמיתית באזור AES – בורקינה פאסו, מאלי, ניז’ר.

הסכמי שיתוף פעולה נחתמו, הצעות תמיכה במאבק נגד קבוצות חמושות, מזכרי הבנות המכסים אנרגיה, חינוך ובנייה. הציוד של כוחות הביטחון והצבאות של  AES מסתמך על מגוון נרחב של ספקים, במכוון: רוסיה, טורקיה, איראן, סין. זו הדרך להימנע מתלות בכל שותף יחיד – ולכן לשמור על חופש פעולה. המלחמה באיראן שוברת את הארכיטקטורה הזו. איראן, העוסקת במאבק על הישרדותה המוסדית, אינה יכולה עוד לכבד את התחייבויותיה לשלושת מדינות ברית הסאהל. משלוחי נשק, הכשרה טכנית, תמיכה דיפלומטית שהובטחו: כל אלה מושעים, נדחים, אולי נזנחים לעד. הוואקום שנוצר ניכר מיד בחזית הביטחונית. תשומת הלב המערבית מוסטת עוד יותר מהסאהל – ארה”ב, לעומת זאת, חידשה לאחרונה מראית עין של תמיכה בלוחמה בטרור באזור. נסיגה משולבת זו, התמיכה האיראנית והאמריקאית משאירה את JNIM ואת ISGS בעמדת הזדמנות שהם ללא ספק ינצלו.

אזכיר, חורף 2025 כבר קבע את הטון: JNIM הוריד את במאקו על ברכיה עם מצור דלק, והצית שיירות אחת אחת בכבישי הסאהל. בורקינה פאסו נלחמת בו זמנית בכמה חזיתות כש50% משטחה הריבוני נמצא בשליטת ה-JNIM. ברית מדינות הסאהל, נטולות משקל נגד איראני, מוצאת את עצמה תלויה עוד יותר ברוסיה, שמשאביה מוגבלים בעצמם על ידי המלחמה באוקראינה.

איום הטרור האיראני באפריקה

קבוצות גלויות ורדומות המקושרות לאיראן עלולות לפגוע במטרות מערביות במרחבי היבשת. ג’יבוטי וסומליה – שם איראן מקיימת קשרים מתועדים עם אל-שבאב – נמצאות בחזית האיום המפוזר הזה. בלאגוס, מפגינים פרו-איראניים כבר יצאו לרחובות בעקבות ההתנקשות בח’מינאי. שגרירות ארה”ב בניגריה הזהירה מפני הסיכון לפיגועים.

החונטות הסאהליות, מהלכות על חבל דק תחת לחץ. האנטי-אמריקניזם/מערביזם שלהן הוא מאפיין בולט, מקור למוטיבציה פוליטית פנימית. גינוי ארה”ב יהיה עקבי לחלוטין עם הרטוריקה שלהן. בהכירן את השחקן האמריקאי הן נזהרות ושותקות. שלוש מדינות ה-AES גינו את ‘ההתנהגות התוקפנית’ של ארה”ב בינואר 2026, במהלך המשבר בוונצואלה. על איראן, כלום. שתיקה זו היא עמדה מכוונת. השליטים מבינים כי הם צריכים את ארה”ב והמערב.

---

[1] הסוכנות מתייחסת למשבר האנרגיה של שנת 1973, שנגרם עקב אמברגו נפט ערבי, ומשבר האנרגיה של שנת 1979, שנגרם עקב המהפכה האסלאמית באיראן. כמו כן למשבר הגז שנוצר מאז החלה מלחמת רוסיה-אוקראינה בפברואר 2022.

Iran war energy crisis worse than the 1970s, warns IEA boss

https://www.thetimes.com/business/energy/article/iran-war-energy-crisis-worse-than-1970s-shocks-warns-iea-boss-6j2qdqqqv

[2] Statement by Tom Fletcher, USG for Humanitarian Affairs and Emergency Relief Coordinator: Closure of Hormuz could have ‘immense impact’ on humanitarian operations

https://reliefweb.int/report/iran-islamic-republic/statement-tom-fletcher-usg-humanitarian-affairs-and-emergency-relief-coordinator-closure-hormuz-could-have-immense-impact-humanitarian-operations

[3] How the war in Iran threatens food supply everywhere

https://www.vox.com/future-perfect/482370/iran-war-strait-hormuz-fertilizer-food-supply

The war in Iran could plunge the world into hunger

https://grist.org/food-and-agriculture/the-war-in-iran-could-plunge-the-world-into-hunger

[4] Trump administration to cut all USAID overseas roles in dramatic restructuring

https://www.theguardian.com/us-news/2025/jun/10/trump-fires-usaid-overseas-employees