סוגיית האסירים הביטחוניים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל מעוררת מאז ומתמיד תהודה רגשית ופוליטית עמוקה בחברה הפלסטינית. חברי הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור, ובראשם חמאס, מתמקדים רבות בסוגיה זו – לא רק מתוקף מחויבות לשחרורם ולשיפור תנאי מאסרם, אלא גם מתוך הבנה כי מדובר בנשק תעמולתי רב עוצמה לחיזוק מעמדם הפוליטי והחברתי. אישור החוק הישראלי לעונש מוות בסוף מרץ 2026 חולל טלטלה עמוקה במערכת זו והחריף משמעותית את השיח הפלסטיני. שיח זה נע כעת בין שני קטבים: הוקעה הסברתית המציגה את ישראל כמפרת חוק בינלאומי, ומנגד – קריאות אופרטיביות לביצוע פיגועים וחטיפת ישראלים. על מקבלי ההחלטות בישראל להיות קשובים למגמות אלו, במטרה לבלום יוזמות פלסטיניות לבידודה של המדינה בעולם ובמקביל לסכל תוכניות חטיפה וטרור בשטח.

החקיקה להחלת עונש מוות על אסירים ביטחוניים

בעקבות האירועים הביטחוניים הקשים מאז אוקטובר 2023, ועל רקע הדיון הציבורי סביב שחרור חטופים, החלה קואליציית הממשלה לקדם ביתר שאת את חוק עונש המוות למחבלים. ב-30 במרץ 2026 אישרה כנסת ישראל בקריאה שנייה ושלישית את ‘חוק עונש מוות למחבלים, התשפ”ו-2026’. החוק, שאינו חל רטרואקטיבית על מחבלי הנוח’בה (שצפויים להישפט במסגרת משפטית נפרדת), יחול על עבירות טרור עתידיות ומפצל את הענישה לשני מסלולים: החמרת הדין הצבאי ביהודה ושומרון לעונש מוות כברירת מחדל ברוב רגיל, ותיקון חוק העונשין האזרחי בתוך ישראל. החוק קובע חלון זמן קשיח של 90 יום (עם אפשרות להארכה חריגה של ראש הממשלה לעד 180 יום) לביצוע גזר הדין בתלייה מיום שהפך לחלוט, ללא אפשרות לחנינה או לשחרור עתידי בעסקאות חילופי שבויים.

החקיקה קודמה על יד מפלגת עוצמה יהודית בראשות בן גביר וחבר הכנסת וטורי ממפלגת הליכוד. זאת על בסיס ההנחות הבאות: הפוטנציאל של עונש מוות להרתיע מחבלים פוטנציאליים לבצע פיגועים רצחניים; מניעת שחרור עתידי של אסירים ביטחוניים, כפי שהיה נהוג בעסקאות לחילופי שבויים דוגמת עסקת שליט; עשיית צדק וענישה פרופורציונלית על מעשי טבח, אונס ורצח המוניים; והימצאותה של ישראל במצב של מלחמה מתמשכת המצדיקה ענישה חריגה.

למרות אישור החוק בכנסת, הוא איננו זוכה לתמיכה מצד כל חברי הכנסת ישראל. זאת בשל הטעמים הבאים: פגיעה בערכים דמוקרטיים ובזכויות אדם. מבקרי החוק טוענים שעונש מוות אינו עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינה דמוקרטית; היעדר הוכחה כי עונש מוות מרתיע יותר ממאסר עולם; העובדה כי ישנם מחבלים חדורים באידיאולוגיה אמונית רדיקלית שאינם חוששים מהמוות ואף רואים בו יעד רצוי נוכח רצונם למות כשהידים, ולכן ההרתעה מוגבלת; חשש מפני ביקורת בינלאומית, שכן החוק עלול לתקוע טריז בינה לבין מדינות המערב. צה”ל בולט במיוחד בהתנגדותו לחוק מחשש מפגיעה במעמדו בזירה הבינלאומית.

סוגיית האסירים הביטחוניים בחברה הפלסטינית

מאז שנת 1967, סוגיית האסירים עומדת במוקד התודעה הלאומית הפלסטינית המקנה להם מקום של כבוד והערצה מתוקף תפישתם לא כטרוריסטים אלא כלוחמי חופש ושחרור לאומי. לאורך עשרות שנים, השקיעו ארגוני טרור פלסטיניים מאמצים בשחרורם, בעיקר דרך חטיפות חיילים ואזרחים ישראלים, כך שהמאבק לשחרורם הפך בין ארגוני הטרור הפלסטיניים למעין תחרות על יוקרה ומעמד נכבד בחברה הפלסטינית

בתודעה הפלסטינית והישראלית זכורות במיוחד עסקת אחמד ג’בריל (שחרור 1,155 עצורים תמורת 3 חיילים ישראלים, מאי 1985); ועסקת גלעד שליט (1027 אסירים תמורת חייל אחד אוקטובר 2011). הרשות הפלסטינית מקפידה גם להדגיש כי בימי הנהגתו של יאסר ערפאת על ארגון פת”ח יצאה לפועל עסקת חילופי האסירים הכי גדולה בהיסטוריה הפלסטינית – (שחרור 4700 אסירים תמורת 6 חיילים ישראלים, נובמבר 1983). סך הכול בין השנים 1968 ל-2025 התרחשו כ-40 עסקאות חילופין (שכללו חטיפות מטוסים, אוטובוסים ותפיסת בני ערובה) שבהן שוחררו למעלה מ-8,000 אסירים. עסקאות אלו נתפסו תמיד כניצחון קולקטיבי פלסטיני.[2]

חמאס כמובילת המאבק לשחרור האסירים הביטחוניים

סוגיית האסירים הפלסטינים מהווה לאורך השנים אחד ממוקדי הלגיטימציה המרכזיים של חמאס בזירה הפלסטינית, כאשר הצלחתה לקדם עסקאות חילופי אסירים עם ישראל, ובראשן עסקת שליט ועסקאות החילופין שבאו בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר, תרמה למיצוב התנועה כשחקן המוביל במאבק לשחרור אסירים. נוכח זאת, מגיבה חמאס באופן חריף מאוד לחוק עונש המוות. בפרסומיה השונים היא ממסגרת את החוק כצעד “פשיסטי” וכ”פשע מלחמה”. באסם נעים, בכיר בחמאס, תיאר את החברה הישראלית כאחוזת מחלת נפש הזקוקה לאשפוז לאור הסכמתה לחוק זה – ובלשונו:” העברת חוק ההוצאה להורג של הנוח’בה וגיבורי ה 7 באוקטובר ברוב מכריע של 93 קול מתוך 120 חברי הכנסת, להוציא את קולות הערבים מהאופוזיציה, משמעותה שאנו מתמודדים עם חברה חולה נפשית (פסיכופתית, מעורערת בנפשה) על כל גווניה הפוליטיים, הזקוקה לבידוד ולאשפוז פסיכיאטרי — ולא לאמצעים של מדינה שבעזרתם היא פוגעת בכולם.”[3]

במסגרת מאמציה להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית ולגייס לחץ מדיני וציבורי על ישראל למניעת יישום החוק, מפעילה חמאס מערכי הסברה והשפעה נרחבים ברשתות החברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות שונות. רשת המקושרת לחמאס ולתנועת האחים המוסלמים בבריטניה השיקה בינואר 2026 את “הקמפיין העולמי להצלת האסירים”.[4] במסגרתו הוקמו מספר האשטאגים בשפות הערבית והאנגלית כמו “עצרו את הוצאות להורג של האסירים” ו”שָׁחְרֵרוּ את בני הערובה הפלסטינים” ותואמו מחאות מקוונות להפצת מסרים בנושא. אשתו של חסן סלאמה, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס המרצה עונש מאסר עולם בכלא הישראלי, שותפה לקמפיין ופרסמה בחשבון ה- X שלה כרוז בשם “האסירים הפלסטינים המאוימים בחוק הוצאה להורג, השתתף בהפצת קולם והמסר שלהם לעולם” (ראו תמונות).[5]

משרד התקשורת של האסירים, זרוע הסברה נוספת של חמאס, פרסם בחודשים ינואר-פברואר 2026 סדרת פרסומים הממסגרת את ערי הגדה המערבית – רמאללה, ג’נין וקלקיליה – כסמל להתנגדות נגד ישראל. בפרסומים אילו מוצגים האסירים הפלסטינים, תושבי ערי הגדה המערבית, כגיבורים וסמל של עמידה, הקרבה והתנגדות.[6] המשרד אחראי גם על ארגון ותיאום הפגנות במרחב הציבורי נגד חוק עונש המוות. בחודשים מרץ-מאי 2026 הוא פרסם בחשבונות המדיה החברתית שלו כרוזים הקוראים להשתתף בהפגנות נגד החוק בכמה מוקדים בערי הגדה כמו באל-בירה ובחברון. הפגנות נוספות נערכו בעזה, לבנון, סוריה וטורקיה. יש לציין, כי גם הג’האד האסלאמי היה שותף לארגון ההפגנות. ב- 1 באפריל קידם המשרד הנ”ל אף שביתת רעב בגדה המערבית לאות מחאה.

מימין לשמאל: עמודי שער של חיבורים המתמקדים באסירים ביטחוניים מערי הגדה המערבית  “רמאללה במאזן המספרים”; “ג’נין בבתי הכלא של הכיבוש”; “קלקיליה בזיכרון בתי הכלא”

מימין לשמאל: כרוז מטעם זרוע ההסברה של חמאס הקורא להשתתפות בהפגנה המונית באל-בירה נגד חוק ההוצאה להורג; קטע מסרטון של הפגנה בעזה בגנות החוק

ראוי לשים לב, כי מאמצי ההסברה של חמאס המכלילים את כל האסירים הביטחוניים ב”סל אחד” מבקשים לייצר “אחדות גורל” תודעתית ומבצעית בין הזירות השונות. אף על פי שהחוק הישראלי קודם באופן מוצהר כמענה ייעודי למחבלי הנוח’בה שביצעו את טבח ה-7 באוקטובר, חמאס פועלת במכוון כדי לטשטש הבחנה זו בשיח הציבורי. בפרסומיה היא ממסגרת את החוק לא כאירוע נקודתי המוגבל למחבלי עזה, אלא כ”מדרון חלקלק” ותקדים משפטי מסוכן שישראל תחיל בעתיד על כלל האסירים הביטחוניים, לרבות תושבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. באמצעות הרחבת יריעת האיום, חמאס מצליחה להפקיע את הדיון מהקשר הנוח’בה הצר, לרתום את האוכלוסייה ביהודה ושומרון להפגנות ולשביתות רעב, ולמנוע מישראל את היכולת לבודד את אסירי הנוח’בה משאר חלקי החברה הפלסטינית.

לצד הצהרות הגינוי וההוקעה, חמאס מאיימת גם להגיב ביד קשה. ב- 19 במאי חשף ערוץ כאן 11 הישראלי איגרת פנימית של חמאס הקוראת לחטוף חיילים ישראלים בתגובה לחוק. עוד נכתב, כי החטיפות הן דרך מרכזית ואף יחידה לשחרור אסירים פלסטינים. באיגרת נזכרו אחמד יאסין ומוחמד דף, כמי שתמכו בחטיפות חיילים, במטרה לחזק את המסר כי החטיפות אינן פעולה טקטית נקודתית אלא דוקטרינת פעולה מתמשכת. באיגרת חמאס אף מאיים כי, “כל פגיעה בחייו של אסיר היא נפץ שיחולל התפרצות של הר געש כולל, אשר לא ישאיר דבר ולא יותיר שריד, במה שטומנת בחובה אדמה טהורה זו במעמקיה, ‘סודות כמוסים’ אשר ירעידו את הארץ תחת רגליהם”.[7]

איגרת זו מהדהדת את משנתו של מחמד ערמאן, אחד מאדריכלי פיגועי הטרור הקשים ביותר של חמאס באינתיפאדה השנייה (יושב כיום בכלא), בנושא חטיפות ישראלים. בשנת 2010 פורסם ספרו “מבט על ההתנגדות מבפנים” ובו מושם דגש על הרגישות של החברה הישראלית כלפי חטופים ישראלים ועל חטיפות חיילים ישראלים כאמצעי יעיל להפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות בישראל לשחרור אסירים ביטחוניים. לטענתו, התמהמהות בשחרור האסירים העולה על חמש שנים עלולה לפגוע בפוטנציאל הגיוס של ההתנגדות, ולכן יש לייצר מנגנון שישכיל לשחרר את האסירים עד חמש שנים. הלה המליץ להקים חוליות חמאס רדומות בגדה המערבית במטרה לחטוף חייל ישראלי למשך תקופה ארוכה של כמה שנים, בתנאי שנעשו הכנות מתאימות לחטיפה ולהסתרת החטוף. כך לדוגמא, הוא הציע להכין מחבוא תת קרקעי כמו בור להחזקת החטוף הרחק מיישובים. לראייתו, חטיפת חייל אשכנזי עדיפה מחטיפת חייל ממוצא ספרדי או מזרחי בשל ההד התקשורתי שהייתה יכולה לעורר חטיפה כזאת, לאור הגזענות הפושה בחברה הישראלית.

הרשות הפלסטינית

ב- 12 במאי 2026, קדורה פארס, המזוהה עם פת”ח וראש רשות האסירים הפלסטינית לשעבר, הבהיר כי חוק עונש המוות הינו מהלך החורג בהרבה מהליך משפטי רגיל, והוא נועד בראש ובראשונה לעצב את הנרטיב ההיסטורי והציבורי סביב אירועי 7 באוקטובר. לטענתו, ישראל מבקשת להציג את עצמה כקורבן, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר הרחב של הסכסוך, הכיבוש והמצב ברצועת עזה. לדבריו, באמצעות בתי משפט מיוחדים, תיעוד מצולם וחומרים שהופצו בעולם, ישראל מנסה לבסס נרטיב היסטורי במטרה להשפיע גם על הדורות הבאים ועל דעת הקהל הבינלאומית.

לטענת פארס, ישראל אינה פועלת מתוך מחויבות לעקרונות המשפט הבינלאומי, אלא מתאימה את מערכת החוקים שלה לצרכים פוליטיים ולאידאולוגיה הלאומנית שלה. לדבריו, ישראל מנסה להגדיר את עצורי עזה כ”לוחמים בלתי חוקיים” כדי למנוע מהם את ההגנות הקבועות באמנת ז’נבה. לראייתו, המאבק הפלסטיני אינו צריך להתמקד רק בהתנגדות לחוק כזה או אחר, אלא בעצם קיומו של הכיבוש. בנוסף, הוא העריך כי אף שמאזן הכוחות הבינלאומי עדיין נוטה לטובת ישראל, דעת הקהל בעולם מתחילה להשתנות, כך שבעתיד הנרטיב הישראלי יאבד מאמינותו.[8]

גם בקרב ערביי ישראל זוכה קידום חוק עונש המוות לביקורת חריפה. חסן ג’בארין, עו”ד ערבי-ישראלי ומשפטן בולט בתחום זכויות האדם בישראל, טוען שמדובר בחוק בעל אופי מפלה בשל היותו מכוון בפועל בעיקר נגד פלסטינים ואינו מיושם באופן שוויוני על יהודים או מתנחלים. לראייתו, החוק איננו רק בעייתי מבחינה משפטית, אלא גם עלול לגרור השלכות ביטחוניות ומדיניות רחבות, ואף לחשוף את ישראל לביקורת ולצעדים בזירה הבינלאומית.[9]

סיכום

חוק עונש המוות למחבלי הנוח’בה, שנכנס לתוקפו בסוף מרץ 2026, מהווה קו פרשת מים היסטורי החורג באופן עמוק מהזירה המשפטית והפוליטית הפנים-ישראלית. בעוד בישראל קודם החוק מתוך שיקולי הרתעה, עשיית צדק ומניעת עסקאות חילופין עתידיות, במערכת הפלסטינית הוא נתפס כמשנה סדרי עולם ואילוצים אסטרטגיים.

התגובות בשיח הפלסטיני חושפות שתי גישות. מחד גיסא, חמאס מנצלת את החוק כדי לבסס את דוקטרינת החטיפות המבצעית ולתרגם חרדה פוליטית מאובדן נכס האסירים לאיומי הסלמה מוחשיים; מנגד, הרשות הפלסטינית מנווטת את המאבק לזירה הבינלאומית  במטרה לסדוק את הלגיטימיות של משפט המלחמה הישראלי ולעצב מחדש את הנרטיב ההיסטורי של הסכסוך.

מכון המחקרים הפלסטינים ברמאללה סבור כי חוק עונש המוות הישראלי עשוי להוביל לתוצאות הפוכות ממה שקיוו בישראל. ראשית, פלסטיני שיידע כי צפוי לו גזר דין בכל מקרה, יילחם עד הסוף בשטח ולא ייכנע, מה שיעלה את מחיר הדמים עבור חיילי צה”ל; שנית, שינוי תפיסת המשא ומתן. ארגוני ההתנגדות הפלסטינים עשויים לשנות את דרישותיהם בעסקאות עתידיות – במקום לדרוש שחרור אסירים (שכבר יוצאו להורג), הם ידרשו הישגים מדיניים ואסטרטגיים כמו הסרת המצור, פתיחת מעברים ושינוי המציאות בשטח; שלישית, שינוי דוקטרינת השחרור. החוק עשוי להמיר את התודעה הפלסטינית מהשאיפה הטקטית של “שחרור האסיר מהכלא” אל השאיפה האסטרטגית של “שחרור האדמה שממנה ישוחרר הכלא”, ובכך להפוך את המאבק הטקטי על עסקאות שבויים למלחמה קיומית כוללת על הארץ.[10]

לפיכך, הדיון בנושא מחייב בחינה רחבה של מכלול ההשלכות האפשריות על מערכת המשפט, החברה הישראלית ומעמדה של ישראל בעולם. על מקבלי ההחלטות והדרג הביטחוני בישראל להבין כי השיח הפלסטיני אינו רק כלי תעמולתי, אלא משקף קווי פעולה מסתמנים בשטח וכיווני הסלמה פוטנציאליים. יישום החוק במסגרת לוחות הזמנים המוגדרים בו יצריך היערכות סיכולית מוגברת מצד גופי הביטחון מול ניסיונות חטיפה, לצד גיבוש מענה הסברתי ממוקד בזירה הבינלאומית. ללא בחינה אינטגרטיבית של מכלול שיקולי התועלת וההפסד, המהלך המשפטי עלול להניב הישג הצהרתי בלבד, בעוד השלכותיו המבצעיות והמדיניות ארוכות הטווח יהיו מורכבות ומאתגרות.

---

[1]  יוסי אלי, “במתחם ייעודי, עם סוהרים שיעברו הכשרה: כך יוצאו להורג מחבלים”, רשת 13, 8 בפברואר 2026.

https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/f8fdh-904964152

[2] “החוק להוצאה להורג של אסירים פלסטינים: שיאו של העימות בין מחויבות הממשלה המרכזית לחופש לבין הרתעה” [ערבית], המוסד למחקרים פלסטינים, 15 באפריל 2026. https://www.palestine-studies.org/ar/node/1658903

[3] @DrNaimbasem [in Arabic], X, May 12, 2026. https://x.com/DrNaimbasem/status/2054098252425732309 

[4] “Hamas linked network behind Red Ribbon campaign for Palestinian ‘hostages’ – exclusive”, The Jerusalem Post, May 15, 2026. https://www.jpost.com/international/article-896290?utm_source=chatgpt.com

[5] @gufran_zamil, X, May 9, 2026. https://x.com/gufran_zamil/status/2053053410908250269; @gufran_zamil, X, May 9, 2026. https://x.com/Free4prisoners/status/2053030143187165513; @enqath1, FaceBook, https://www.facebook.com/enqath1  

[6] “השוואה מקיפה של מצב האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי” (בערבית), משרד התקשורת של האסיר, 15 בינואר 2026. https://asramedia.ps/?p=66339; “ג’נין בבתי הכלא של הכיבוש”, משרד התקשורת של האסיר, 15 בינואר 2026. https://asramedia.ps/?p=66310; קלקיליה בזיכרון בתי הכלא: מִסְפָּרִִים המסכמים סיפורי אסירים, שהידים וילדים מאחורי הסורגים”(בערבית), משרד התקשורת של האסיר, 14 בפברואר 2026. https://asramedia.ps/?p=66991; “רמאללה במאזן המספרים: מעצרים נרחבים ושהידים מאחורי הסורגים ” (בערבית), משרד התקשורת של האסיר, 1 בפברואר 2026. https://asramedia.ps/?p=66501  

[7] אליאור לוי,  “בשל חוק עונש מוות למחבלים”: חמאס קרא להגביר את המאמצים לחטוף חיילים”, כאן11, 19 במאי 2026. https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/1042616/

[8]קדסנא, “מבתי דין לעונש מוות ועד עיצוב הנרטיב: ישראל כותבת מחדש את אירועי 7 באוקטובר באמצעות כוח ומערכת המשפט | קדורה פארס | חלון” [בערבית], יוטיוב, 12 במאי 2026. https://www.youtube.com/watch?v=GYydDa7NnUU 

[9] 1.4.26. https://tinyurl.com/4ecc47m5

[10] סג’וד עואיץ, “החוק להוצאה להורג של אסירים פלסטינים: שיאו של העימות בין מחויבות הממשלה המרכזית לחופש לבין הרתעה” [ערבית], המוסד למחקרים פלסטינים, 15 באפריל 2026. https://www.palestine-studies.org/ar/node/1658903