עיצוב תודעה במקום עוצמה: נאום ההצדקה של נעים קאסם
נאומו האחרון של נעים קאסם הוא דוגמה לניסיון לעצב תודעה — ניסיון כמעט כושל — של חיזבאללה עוצמתי ולהיאחז במעמדו הקודם של הארגון ובמעמדו של חסן נסראללה.
נעים קאסם, מנהיג הנוכחי של חיזבאללה נשא השבוע נאום של “הצדקה”: הוא ביקש להצדיק את מעמדו כמנהיג, או לפחות לשמר את הלגיטימציה שלו, באמצעות הדגשת קשריו עם מנהיגי חיזבאללה הקודמים, נסראללה והאשם סַפי א-דין והצגת דפוסי קבלת ההחלטות בארגון בעבר — שיתופיים ולא מופע של איש אחד כפי שהפך עם השנים. הוא מנסה להשליך את ההילה שנסראללה יצר על הארגון כולו — ואולי אף עליו עצמו — ובכך לעגן את מעמדו כמנהיג לגיטימי ובעל קונצנזוס בתוך חיזבאללה, בעדה השיעית בלבנון ואפילו אצל הפטרון האיראני.
אלא שהמציאות אחרת לגמרי. הארגון מצוי בשפל מעמדי בלבנון שלא נרשם אף לאחר הפיצוץ בנמל ביירות בשנת 2020 המיוחס לחיזבאללה. המועמד המזוהה עמו הפסיד בבחירות לנשיאות בינואר 2024, הארגון עומד בפני דרישות לפירוק מנשקו, והלגיטימציה הציבורית שלו נשחקת — גם בקרב הציבור השיעי. שיתוף הפעולה ההדוק עם תנועת אמ”ל שנצפה בתקופה האחרונה נועד לשקם את הזהות השיעית המאוחדת ולבסס את המסר הרחב יותר בדבר “אחדות לבנונית”. במקביל, חיזבאללה ממשיך לתקוף את מוסדות המדינה הלבנונית, ומבקר את היעדר התמיכה בשיקום דרום לבנון ואזורים נוספים שנפגעו במלחמה.
מול ישראל, חיזבאללה מנהל קמפיין תקשורתי, שבמרכזו טענות על הפרות הפסקת האש, תוך ניסיון להציג את ישראל כאיום אזורי כולל — “ישראל הגדולה” עם שאיפות טריטוריאליות רחבות, נרטיב שגם טהראן מקדמת. דף המסרים מהודהד היטב על-ידי הדרגים הפוליטיים בחיזבאללה. כך לדוגמה, חבר הפרמלנט מטעם חיזבאללה – איברהים אל מסוואי: “יש לו [לביבי נתניהו] תוכנית לשנות את הגיאוגרפיה של ישראל על חשבון מדינות האזור”[1]. הרעיון שמאחורי הקמפיין, הוא להציג את ישראל כאיום אזורי רחב, ובכך לשמר את נרטיב “ההתנגדות” כהצדקה מרכזית לעצם קיומו של חיזבאללה, ולמנוע ככל האפשר את קבלת ההחלטה על פירוקו מנשקו. אל מול ההתחזקות לכאורה של צבא לבנון כמגן הלאומי, מסביר חבר הפרלמנט מטעם חיזבאללה, מוחמד רעד: “ההתנגדות תמשיך בחובתה הלאומית עד שהמדינה תוכיח את יכולתה ונכונותה למלא את חובתה בהגנה הלאומית.”
אולם בפועל, חיזבאללה נמנע מתגובה צבאית משמעותית נגד ישראל למרות פעולות יומיומיות נגד הארגון בתוך לבנון. הימנעות זו עשויה לנבוע מרצון להצטייר כ”לגיטימי” ולפעול בהתאם לציפיות הקהילה הבינלאומית מהסכם הפסקת האש, אך ייתכן שהיא משקפת מגבלות ממשיות: אילוצים בזירה הפנימית הלבנונית ומגבלות אופרטיביות-צבאיות.
בדרגים הנמוכים יותר ובערוצי התקשורת הבלתי רשמיים ברשתות החברתיות, חיזבאללה מרשה לעצמו להתבטא בחופשיות רבה יותר. שם נטען כי הארגון הפיק לקחים מהמלחמה האחרונה, בעיקר בכל הנוגע לסיכולים הממוקדים נגד בכיריו. לפי אותם גורמים, חיזבאללה גיבש תכנית צבאית חדשה וחזקה שנועדה לחזק את יכולות ההגנה וההרתעה מול ישראל, ואף קיבל החלטה להגיב ישירות לכל מתקפה קרקעית ישראלית. בפועל, הארגון נוקט מדיניות של הבלגה נוכח פעילות אווירית ישראלית נרחבת מאז הפסקת האש, ומסתפק בהצהרות על הסלמה צפויה בעתיד הקרוב.
שנה לאחר חיסולו של נסראללה ומנהיגים נוספים של חיזבאללה, הארגון מצוי במצב של חולשה עמוקה בכל הרבדים – צבאי, פוליטי, כלכלי . כפועל יוצא מכך משקיע הארגון בתחום עיצוב התודעה . זהו הכלי שנסראללה עצמו שלט בו ביד רמה במשך שנים, וכעת מנסים יורשיו להשתמש בו כדי לשנות את הדימוי – מול ישראל, מול הציבור הלבנוני ומול העדה השיעית. ברור למדי כי חיזבאללה משקיע רבות במאמצי השיקום, אך מעליו מרחף איום פירוקו מנשק ומהלומות ישראליות. למעשה, השאלה המרכזית העומדת על הפרק שהתשובה עליה עדיין לא ברורה, היא כיצד יגיב הארגון אם וכאשר מדינת לבנון תחליט לפעול באופן ממשי לפירוקו מנשקו – ומה תהיה המשמעות של צעד כזה בזירה הצפונית מול ישראל.
[1]Al-Nour. (2025, October 26).Al-Moussawi: Resistance is the only solution in confronting the enemy, and there is a siege (translated from Arabic) Al-Nour News.
הדעות המובעות במאמר הן של הכותב בלבד ואינן משקפות את עמדתו הרשמית של המכון למדיניות נגד טרור.
