טורקיה של ארדואן: איום אסטרטגי על ישראל
ועדת נגל הגדירה בינואר 2025 את האיום הטורקי כאיום חדש ודרסטי שייווצר בסוריה אם הכוח הסורי יהפוך באופן מעשי לשליח “טורקי.” הדבר עלול “להעמיק את הסכנה לעימות טורקי-ישראלי ישיר.”
המניעים האישיים והאידיאולוגיים של ארדואן
מדיניות טורקיה כלפי ישראל נקבעת על ידי הנשיא רג’פ טאיפ ארדואן, אשר נושא רגשות אנטי-ישראליים חזקים המבוססים על אמונות דתיות עמוקות; ארדואן “מתעב את ישראל”, נאמר ע”י גורמים אמריקאיים, שהודלפו בפרשת וויקיליקס. הוא מייחס חשיבות רבה לנושא הפלסטיני, וכדי לרכוש לגיטימציה ואהדת העולם המוסלמי והערבי, הוא מציג עצמו כמגן העם הפלסטיני ומגן האתרים האסלאמיים הקדושים בירושלים. ארדואן מנצל את המורשת העות’מאנית ואת האסלאם הפוליטי כדי לבסס את שלטונו ולהגשים את חזונו של טורקיה כמעצמה אזורית ואף גלובלית.
ארדואן ומפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח ,(AKP) חולקים את האידיאולוגיה המשותפת של האחים המוסלמים עם חמאס, וגם עם האגף הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, ומטרתם לקדם את ירושלים כסוגיה בשיח האסלאמי הרדיקלי. ממשלת טורקיה תרמה כ-63 מיליון דולר לארגונים במזרח ירושלים כדי לחזק את המורשת והאופי המוסלמי של העיר. חלק מהכסף מימן את פעילות תנועת המוראביטון והמוראביטאת, פעילים אסלאמיסטיים קיצוניים, שטרדו ותקפו פיזית מבקרים יהודים בהר הבית, והוצאו מאז מחוץ לחוק.
הקשר עם חמאס
מאז 2006 ארדואן נותן חסות למנהיגי חמאס בטורקיה ומעניק תמיכה אופרטיבית לארגון. קבוצה מיליטנטית טורקית ניסתה במאי 2010 לפרוץ את המצור הישראלי על רצועת עזה במשט “מאווי מרמרה”, שגרמה לתקרית אלימה ומשבר ארוך ביחסים עם טורקיה. טורקיה הפכה ל”בית שני” למחבלי חמאס שהשתחררו בעסקת גלעד שליט, ובראשם סאלח אל-עארורי, בכיר בלשכה המדינית של חמאס, אחראי על הקמת ומימון התשתית הטרוריסטית של חמאס בגדה המערבית, אותה הפעיל מאיסטנבול.
מדיניות טורקיה במלחמת חרבות ברזל
בימים הראשונים שלאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2023 ארדואן נקט בקו זהיר. עם זאת, כבר ב-11 באוקטובר, הוא אמר כי המצור וההפצצה של ישראל על עזה הם תגובה חסרת פרופורציה, “טבח”, אך לא גינה את הטבח שביצע חמאס באזרחים הישראלים. במרץ 2024 האשים את נתניהו וממשלתו ב”פשעים נגד האנושות”, בדומה להיטלר, מוסוליני וסטלין.
במהלך המלחמה, ארדואן תיאר בעקביות את חמאס כ”קבוצת שחרור” או “תנועת התנגדות” הנלחמת כדי להגן על אדמתה, ולא כארגון טרור וכינה אותם “מוג’אהדין” והשווה את חמאס לכוחות הלאומיים של טורקיה (Kuvay-i Milliye) במלחמת העצמאות, השוואה המעניקה לגיטימציה לארגון בציבוריות הטורקית.
באפריל 2024 הכריז ארדואן כי טורקיה תנתק כל קשר כלכלי עם ישראל. בהמשך, טורקיה החמירה את החרם: סגירת הפרצה שאפשרה יבוא דרך הרשות הפלסטינית; הפסיקה הנפקת “תעודות העדפה” (יורומד), המאפשרות פטור ממכס לסחורות טורקיות המגיעות לישראל דרך צד שלישי; איסור עגינת ספינות ישראליות בטורקיה ועגינת ספינות טורקיות בנמלים ישראליים; סגירת המרחב האווירי למטוסים ישראלים המובילים נשק או מנהיגים ישראלים.
המעורבות בפתרון המלחמה בעזה
טורקיה שימשה ערבה, יחד עם קטאר ומצרים, להסכם הפסקת האש ושחרור החטופים הישראלים מידי חמאס בעזה, שקידם הנשיא דונלד טראמפ. ארדואן מעוניין שארצו תשתלב בפתרון העתידי בעזה, הן בהיבט המדיני, הכלכלי ואף הצבאי. נשיא ארה”ב הודה לארדואן על עזרתו הרבה במאמצי התיווך וכינה אותו “פנטסטי”, “חבר” ו”בעל ברית אמין”. בכך, קשריה של טורקיה עם חמאס הפכו לנכס גיאופוליטי.
שאיפתו של ארדואן להציב כוחות טורקיים במסגרת הכוח הרב-לאומי בעזה, מהווה סכנה לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל מאחר שטורקיה תדאג שחמאס יתפרק רק חלקית מנשקו ויהיה שותף פוליטי לממשלת הטכנוקרטים שאמורה לשלוט בעזה.
ישראל העבירה לארה”ב מידע מודיעיני על פעולות טרור של פעילי חמאס וחיזבאללה, היושבים בטורקיה, נגד מטרות ישראליות בלבנון, סוריה וככל הנראה גם במדינות אמריקה הלטינית ובאירופה. מידע זה סייע לשכנע את האמריקנים לקבל את הווטו הישראלי על הכנסת כוחות צבא טורקיים לעזה במסגרת הכוח הרב-לאומי.
התובע הכללי של איסטנבול, הוציא צווי מעצר נגד 37 בכירים ישראלים, ביניהם ראש הממשלה, שר הביטחון ישראל כ”ץ, השר איתמר בן גביר, הרמטכ”ל רב-אלוף אייל זמיר ומפקד חיל הים האלוף דוד סלמה, בגין “רצח עם” בעזה, ובגין עצירת “משט הסומוד” בספטמבר 2025. המשבר בין טורקיה לישראל התעצם כאשר משרד התובע הכללי הגיש כתבי אישום נגד אותם אישים, שכללו עונשי מאסר ממושכים. בתגובה, נתניהו האשים את נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן בטבח אזרחיו הכורדים. במקביל, ראש ממשלת ישראל לשעבר נפתלי בנט תיאר את טורקיה כ”איראן החדשה” ורמז קודם לכן על פעולה אפשרית נגד אנקרה, באומרו “אחרי איראן, לא נישאר בחיבוק ידיים”.
משט הסומוד העולמי חדש לעזה יצא מהעיר הספרדית ברצלונה ב-13 באפריל, כאשר טורקיה ממלאת בו תפקיד לוגיסטי ופוליטי מרכזי, הן באמצעות ארגונים לא ממשלתיים והן באמצעות תמיכה ברמת המדינה. אזרחים טורקים מהווים חלק משמעותי מ-1,000+ פעילים ואנשי מקצוע רפואיים על הסיפון. משרד ההגנה של טורקיה עקב אחר מסע הצי, ופרס רחפנים ארוכי טווח כדי להבטיח את בטיחות המשתתפים.
וכעת מסתמן משבר חריף נוסף עם תכנון משט חדש, הנערך בידיעה ובאישור גורמי ממשל בכירים בטורקיה, הכולל 60 כלי שיט. קרבתו של נתיב המשט ליד החוף הטורקי מגדילה משמעותית את הסיכון לעימות בין הציים של שתי המדינות.
טורקיה הצטרפה לעתירת דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) המאשימה את ישראל ב”רצח עם” בעזה.
התפשטות וכיבוש בסוריה
מאז 2011, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, טורקיה סייעה לארגונים הג’יהאדיסטיים נגד משטר בשאר אל-אסד. היא אפשרה לקואליציה של היאת תחריר א-שאם (HTS) , שהתבססה על קבוצת ג’בהת אל-נוסרה, שלוחת אל-קאעידה בסוריה, להשתלט על אזור אידליב ולהקים בו משטר סלפי, ולהתרכז בהפלת אסד.
במקביל, ארדואן הקים את הצבא הסורי הלאומי (SNA) המורכב מקואליציה של ארגונים שונים, שהיא למעשה הפרוקסי הישיר של טורקיה, שמשימתו העיקרית היא חיסול האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה (רוז’אבה). מנהיג היאת תחריר, אבו מוחמד אל ג’וליאני (היום נשיא סוריה, בשמו האמיתי אחמד א-שרע), מנהיג כריזמטי ופרגמטי, ידע להפוך לפרטנר אסטרטגי של ארדואן, תוך שמירת עצמאות מסוימת.
נפילת משטר אסד, יחד עם ירידת מעמדן של בנות בריתה הגדולות של סוריה – רוסיה ואיראן – אפשרה לטורקיה להגדיל משמעותית את השפעתה במדינה השסועה, במטרה להפוך אותה למדינת חסות. שר החוץ הטורקי, האקן פידאן, הצהיר בינואר 2025 כי “טורקיה היא הרועה והמגינה” של קבוצות מיעוט בסוריה (כמו עלווים, נוצרים ויזידים), מבלי להזכיר את הכורדים.
איברהים קאלין, ראש המודיעין הטורקי, היה הפקיד הזר הבכיר הראשון שביקר בסוריה. זמן קצר לאחר מכן, שר החוץ הטורקי הלך בעקבותיו. שלל הנסיעות הפוליטיות והצבאיות בין אנקרה לדמשק מדגיש את הדומיננטיות הזו.
נשיא סוריה, אחמד אל-שרע, ביקר בטורקיה מספר פעמים ונפגש עם ארדואן. שר החוץ אסאעד א-שייבאני בביקור בטורקיה באוקטובר 2025, בליווי שר ההגנה וראש המודיעין, הצהיר בטורקית ללא רבב, אותה למד במהלך לימודיו באוניברסיטה באיסטנבול, ש”טורקיה מעולם לא נטשה את העם הסורי בשנים האחרונות.” השיחות התמקדו במאבק בטרור, אבטחת גבולות, חיזוק היציבות האזורית ושיתוף פעולה והדרכה משותפת בין שתי המדינות. טורקיה ציינה כי היא מחויבת לוודא שאף גורם חיצוני לא ינצל את חוסר היציבות במדינה.
מטרת האסטרטגיה של ארדואן/טורקיה היא לבסס את ההשפעה הטורקית על הארכיטקטורה הפוליטית, הכלכלית והצבאית העתידית של סוריה. טורקיה שואפת להחליף את איראן כשחקן האנטי-ישראלי העיקרי בסוריה, ולבנות גוש אסלאמיסטי סוני המקיף את ישראל מצפון ומצפון-מזרח.
אנקרה רואה בישראל מאיימת על האינטרסים המרכזיים שלה באמצעות קשריה עם הדרוזים ועם הכוחות הדמוקרטיים הסוריים הכורדיים, החותרים תחת הסמכות המרכזית של המדינה הסורית. על רקע הניסיונות של ארה”ב לתווך בין טורקיה לישראל, קיימת בעייתיות בהתבססות נוכחות טורקית בתוך סוריה, שעלולה להביא להתלקחות בין הצדדים, כשישראל רואה בהגנה על הדרוזים בדרום סוריה אינטרס משלה.
לדברי מוחמד סרמיני, נשיא מרכז ג’וסור ללימודים באיסטנבול, טורקיה מתמקדת ב”פיתוח כוחו של הצבא הסורי” שישמש כקו הגנה ראשון .גישה זו משתקפת בתיווך הטורקי בייזום ביקורו האחרון של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בדמשק לקידום שיתוף פעולה ביטחוני בין סוריה ואוקראינה. גישה זו מציבה את טורקיה כ”איראן חדשה”, אך בצורה “לגיטימית”: במקום לחמש מיליציות כדי לערער מדינות, אנקרה מבקשת לעצב מחדש מדינות שכנות סביב ישראל כמכשולים לשאיפותיה של תל אביב.
הצבת מערכות הגנה אוויריות טורקיות בתוך סוריה עלולה לפגוע בחופש הפעולה של צה”ל, הנחוץ לתקיפות נגד איראן. הנוכחות הטורקית הגוברת עלולה להוביל למפגשים אוויריים אקראיים, שבהיעדר הבנה הדדית עלולים לגרום לחיכוך בלתי רצוי.
דובר משרד ההגנה הטורקי מסר כי ספינת המלחמה התורכית “TCG Meltem” צפויה להגיע, לראשונה, בתחילת מאי לנמל לטאקיה, יחד עם משלחת מהצי הימי התורכי, במסגרת מאמציה של אנקרה לתמוך בארגון מחדש של הצבא הסורי.
אסטרטגיית “המולדת הכחולה” (Mavi Vatan)
על פי הערכת ד”ר חי איתן כהן ינרוג’ק, ממרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, השאיפות הניאו-עות’מאניות של אנקרה תורגמו לכיתור רב-שכבתי סביב ישראל באמצעות שילוב מתוחכם של עוצמה קשה (בסיסים צבאיים מסוריה ועד סומליה) ועוצמה רכה (סיוע הומניטרי ופרויקטים תרבותיים ודתיים). מהלך הכיתור הזוחל מלוב ועד קרן אפריקה משלים בשקט מהלך המאיים לא רק על ביטחון ישראל, אלא גם על עורקי כלכלתה. מדיניות זו באה לידי ביטוי בניסיון לערער את שיתופי הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין. טורקיה מנסה להשיג מנוף שליטה במסדרון הימי באמצעות הסכם עם לוב משנת 2019, המעניק לטורקיה גבול ימי מדומיין עם קו ישיר ללוב, החסר היגיון גיאוגרפי אך משמש כלי אסטרטגי לשליטה בנתיבי שיט.
פגיעה במעמדה של ישראל בציר IMEC
טורקיה מביעה עמדה שלילית כלפי פרויקט המסדרון הכלכלי והמסחרי הודו–מזרח תיכון–אירופה (IMEC) , יוזמה של נשיא ארה”ב בידן משנת 2023, שאמור לחבר את הודו דרך איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית, ירדן וישראל, לאירופה. הוא נתפס כחלופה אסטרטגית ליוזמת “החגורה והדרך” ( BELT & (ROAD של סין ,ומטרתו לטפח אינטגרציה כלכלית ואבטחת שרשרת אספקה.
טורקיה אינה נכללת בפרויקט וארדואן הכריז כי לא יהיה נתיב תחבורה ממזרח למערב ללא טורקיה. במקום זאת, אנקרה מקדמת את “דרך הפיתוח” דרך עיראק וסוריה, בשיתוף קטאר.
בעוד שמצרי הורמוז חסומים, אנקרה ודמשק מנסות לנצל את הלחימה באיראן כדי להסיט את מסדרון הסחר דרך שטחן באמצעות נתיב עוקף: מסילת רכבת המקשרת את ערב הסעודית לסוריה דרך ירדן, לצד הנחת רשת צינורות נפט מצפון מזרח ערב הסעודית ישירות לנמלים סוריים בים התיכון שישרתו גם את צרכי האנרגיה של טורקיה. התוכנית עשויה למצב את סוריה כ”שער הכניסה לים” העיקרי עבור מדינות המפרץ, להחליף את ישראל ולהוביל להפסדים של מיליארדי דולרים לכלכלה הישראלית.
האיום האסטרטגי הצבאי
טורקיה מעצמה בייצור כטב”מים מתקדמים ומספקת אותם למדינות רבות. טורקיה שמה דגש מיוחד על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, והוסיפה לארסנל שלה שלושה טילים שונים, כשהחדש שבהם הוא טייפון, עם טווח של 600 קילומטרים, המסוגל להגיע לבירות אזוריות רבות, כולל ירושלים. טורקיה אף משתמשת בסומליה לניסויי טילים ארוכי טווח.
טיל יילדירימהאן Yıldırımhan הוצג בתערוכת הגנה באיסטנבול בתחילת מאי 2026 כטיל המסוגל לנוע 6,000 ק”מ כשהוא נושא ראש נפץ במשקל 3,000 ק”ג במהירות של עד פי 25 ממהירות הקול, מה שמציב את טורקיה בין קבוצה קטנה של מדינות המסוגלות לפתח נשק כזה. אך משרד ההגנה של טורקיה הבהיר כי המערכת עדיין נמצאת בשלב ניסויים.
תעשיית הביטחון המשגשגת של טורקיה הפכה אותה לשותפה מרכזית של אירופה להתחמש מחדש על רקע המלחמה באוקראינה. בריטניה וגרמניה תיארו את היכולת התעשייתית של טורקיה כחיונית להגנת אירופה.
לצד ההתעצמות הקונבנציונלית, קיימים סימנים לכך שאנקרה לוטשת עיניים לנשק גרעיני. פקיסטן, המחזיקה בכ-170 ראשי קרב גרעיניים, עשויה להיות מועמדת בולטת להעברת ידע צבאי גרעיני לאנקרה. טורקיה אף מתקרבת להפעלת תחנת הכוח הגרעינית הראשונה שלה (אקויו), ומתכננת לבנות כורים גרעיניים מתקדמים באופן עצמאי.
שר החוץ הטורקי אמר ב-19 באפריל, כי מדינות מוסלמיות באזור מודאגות מהברית הצבאית המתפתחת בין ישראל, יוון וקפריסין. חקאן הדגיש כי להסדר התלת-צדדי יש בבירור ממד צבאי. “ישראל מנהלת לאחרונה מדיניות התפשטות, והחששות של טורקיה מוצדקים”, אמר.
ארדואן אמר כבר בשנת 2024 כי טורקיה יכולה להתערב למען הפלסטינים נגד פעולות צבאיות “מגוחכות” של ישראל. ארדואן רמז לפריסת אנשי צבא על ידי טורקיה בלוב ולתמיכה במבצע של אזרבייג’ן בשנת 2023 לכיבוש מחדש של שטח נגורנו-קרבאך מארמניה. משרד הנשיא טען כי הציטוטים מיושנים והוצאו מהקשרם.
שר ההגנה יאסר גיולר מסר כי טורקיה תקבל פיקוד על כוח התגובה של בעלות הברית של נאט”ו, המבנה הצבאי הקריטי ביותר של הברית, החל משנת 2028. ההתפתחות, שתוארה על ידי בעל טור של Hurriyet “לא כביטוי דיפלומטי אלא כהגדרה של כוח”, סימנה שינוי מהותי בארכיטקטורת הפיקוד של נאט”ו “לכיוון איסטנבול.” זה כוח התגובה המהיר המקיף היחיד של נאט”ו המסוגל לפרוס לכל אזור איום תוך ארבעה עד חמישה ימים.
ב-7-8 ביולי תארח טורקיה את פסגת מנהיגי הברית בפעם השנייה מזה יותר משני עשורים. שר ההגנה אמר כי מצפים שפסגת אנקרה תהיה פלטפורמה שבה שותפות הברית מאשררות מחדש את מחויבותן לסעיף 5 באמנה, כך שנאט”ו של העתיד יוכל לספק מערכת ביטחונית רב-ממדית. טורקיה יכולה תיאורטית להפעיל את סעיף 5 של הברית אם תותקף על ידי ישראל. מענין כי בדיווח עיתונאי נמסר כי באנקרה שוקלים להזמין את נשיא סוריה א-שרע לוועידת נאט”ו.
המלחמה באיראן ובריתות אזוריות אנטי-ישראליות
מאז תקיפות ארה”ב וישראל על איראן ב-28 בפברואר, טורקיה שאפה להקרין התנגדות עקרונית למלחמה ונכונות לתווך מאחורי הקלעים, תוך שמירה על שיתוף פעולה ביטחוני עם נאט”ו ושמירה על ערוצי עבודה עם איראן. המסרים הרשמיים היו עקביים: גינוי פעולות המפרות את החוק הבינלאומי ומסכנות אזרחים, קריאה להפסקה מיידית של ההתקפות ושמירה על אפשרויות דיפלומטיות פתוחות. שר החוץ פידאן אמר כי יש לפתוח את מיצרי הורמוז באמצעות דיפלומטיה, אך הוסיף כי הן עלולות להיתקל בבעיות אם ייגשו לסוגיית העשרת הגרעין האיראנית מנקודת מבט של “הכל או כלום”.
פידאן והזהיר כי לאחר איראן, תל אביב עלולה להפנות את תשומת ליבה לאנקרה, וכי “השלישייה” ישראל, יוון וקפריסין מכוונת “לכתר את טורקיה, או ליצור רושם כזה.” הוא הוסיף כי גם ממשלת ישראל וגם כמה דמויות באופוזיציה מבקשים “להגדיר את טורקיה כאויב החדש”.
בעקבות מספר תקיפות טילים איראניות נגד טורקיה, אנקרה מאיצה את מאמציה ליצור מערכת הגנה מפני טילים משלה בשם “כיפת הפלדה”. היא מנהלת מגעים לרכישת מערכת ההגנה מפני טילים העדכנית ביותר של אירופה, כמו SAMP/T הצרפתית-איטלקית. עם זאת, ההתקדמות במערכות הטילים של טורקיה אינה מוגבלת להגנה, כפי שנחשף ע”י הצגת הטיל ההיפרסוני ההתקפי.
ירי הטילים והכטב”מים של איראן על מדינות המפרץ סיים תקופה של הישענותן על מטריית הביטחון של ארה”ב: עזיבה הדרגתית מהסתמכות על ערב יחיד. טורקיה יכולה למנף את יכולתה התעשייתית-ביטחונית, את חברותה בנאט”ו ואת עומקה הגאו-אסטרטגי כדי להרחיב את מעורבותה האסטרטגית והכלכלית במפרץ.
סונר קאגפטאי, מהמכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, מעריך כי לראשונה מתהווה התארגנות המשתרעת מדרום אסיה ועד מזרח הים התיכון, המושפעת מהתחרות הטורקית-ישראלית. כל גוש כולל מעצמה גרעינית, מונרכיה עשירה במפרץ, מעצמה לבנטינית ומדינה במזרח הים התיכון: פקיסטן, ערב הסעודית, מצרים וטורקיה מצד אחד, וישראל, הודו, איחוד האמירויות הערביות ויוון מצד שני.
טאהא אוז’אן, שכיהן כיו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט הטורקי והיה יועץ בכיר לראש ממשלת טורקיה, טוען כי איראן מוחלשת – או גרוע מכך, איראן שקורסת למדינה כושלת – תדרדר את המזרח התיכון לכאוס. תוצאה כזו תעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי, תאפשר פוטנציאלית את הרחבת השליטה הטריטוריאלית של ישראל, תגביר את השבריריות בעיראק ובסוריה, ותיצור גלים חדשים של סכסוכים והגירה חוצית גבולות. בהקשר זה, בנוסף לקטאר, בעלת בריתה הטבעית של טורקיה, הנתיב שסעודיה תבחר יהיה מכריע. טורקיה נכנסת לרגע זה כשחקנית בעלת ניסיון צבאי ומעורבת דיפלומטית בחזיתות מרובות.
על פי ניתוח של מרכז המדיניות של האמירויות (EPC) באבו דאבי ,עמדתה של טורקיה בנוגע לסכסוך האמריקאי-ישראלי-איראני מעוצבת על ידי אמונתה כי ראש ממשלת ישראל נתניהו מילא תפקיד מפתח בתחילת המלחמה ובמשיכת נשיא ארה”ב טראמפ אליה. אנקרה רואה בסכסוך חלק ממאמציה הרחבים יותר של ישראל, החל מ-7 באוקטובר 2023, לעצב מחדש את הדינמיקה האזורית של הכוחות באופן המאיים על האינטרסים הטורקיים. טורקיה רואה באיראן יריבה אזורית, אך הישרדותו וחוסנו של המשטר האיראני אמור לנטרל את שאיפותיה של ישראל ולשמור על מאזן כוחות המרתיע את האג’נדה האזורית של נתניהו . אנקרה בונה על פתרון הסכסוך באמצעות הסכם אמריקאי-איראני שישמור על המשטר האיראני תוך הגבלת השפעתו, המועילה ביותר עבור טורקיה, בהתחשב בשאיפותיה האזוריות הנרחבות. טורקיה צפויה לחזק את תפקידה כשותפה בהסכמי שיתוף פעולה ביטחוני עתידיים עם מדינות המפרץ.
שרי החוץ של מצרים, טורקיה, פקיסטן וערב הסעודית התכנסו באיסלמבאד ב-29 במרץ 2026 כדי לתווך בין איראן לארצות הברית במאמץ לסיים את המלחמה כשהרעיון של הקמת רביעייה זו היה בעיקרו רעיון טורקי. אנקרה ביקשה לקדם את הקמת “ברית מרובעת” זו כדי להתמודד עם השאיפות הישראליות באזור לאחר המלחמה.
סיכום
חלק גדול מהשינויים השליליים ביחסי ישראל עם טורקיה נובע מהמנהיג הוותיק, ארדואן, אשר רוחש איבה אישית למדינה היהודית. לדברי אסלי איידינטשבאס (Aslı Aydıntaşbaş), מנהלת פרויקט טורקיה במרכז למדיניות החוץ של ארצות הברית ואירופה, הסוגיה הפלסטינית נמצאת במרכז חזונו של ארדואן. ארדואן ידוע בפרגמטיזם שלו ובשימוש המיומן שלו בגיאופוליטיקה כדי להרחיב את האינטרסים של טורקיה. כאשר זה מתאים לאינטרסים שלו, הוא מוכן לזנוח עקרונות, לשנות כיוון, להתפתל בין המערב לרוסיה, להתפייס עם אויבים, אבל לא בנושא הפלסטיני. אין שם פרגמטיזם. ארדואן ינקוט עמדה נגד שישראל, גם אם המחיר הוא בידוד. זה בבירור אישי, אידיאולוגי, וקרוב ללבו.
נראה שארדואן וצמרת המשטר באנקרה רואים בישראל איום על שאיפותיה האזוריות הניאו-עות’מניות ולוקחים ברצינות את משקלו הסגולי של הציר שישראל בנתה עם יוון וקפריסין.
היחלשותה של איראן בעקבות המלחמה, והמשבר שלה מול מדינות המפרץ ומול מדינות ערב הסוניות בכלל, מחזקות את מעמדה האזורי של טורקיה ומקילות על בניית הציר שמתווה נגד עיננו, עם סעודיה, מצרים ופקיסטן, ואולי גם סוריה וירדן.
מעמדה המשודרג של טורקיה בנאט”ו ובאירופה, המתמודדת עם האיום הרוסי לאחר שהנשיא טראמפ נוטה לנטוש את הברית, מאפשר לה לנסות ולבנות על העמדה האנטי-ישראלית הנוכחית של חלק גדול ממדינות המערב, ולגרור את נאט”ו לאשרור מחדש של סעיף 5 באמנת הברית האטלנטית כדי, בראייתה, להגן על טורקיה במקרה של עימות עתידי עם ישראל.
כל עוד ארדואן בשלטון, קשה לראות בסיס עליו ניתן לבנות שוב יחסים נורמליים בין שתי המדינות. לפי הערכות מומחים, איש אמונו, שר החוץ הקאן פידאן, נבנה כדי לרשת אותו, והוא חולק עם המנהיג הקשיש חלק גדול מעמדותיו ואמונותיו. לצערנו, ארדואן הצליח גם לקעקע את מעמדה של ישראל בעיני האופוזיציה הליברלית ובקרב העם הטורקי.
האיום הטורקי הופך לכן לבעיה מיידית ועלול לעלות בחשיבותו אף על האיום האיראני, בשל הקרבה הגיאוגרפית לגבולנו והמשקל הסגולי של הצבא הטורקי.
