“אני מאשים!”: וליד אל-קטטי נציג הג’האד האסלאמי בביקורת חריפה על חמאס
מערכת היחסים בין חמאס לג’האד האסלאמי הפלסטיני מתאפיינת בדינמיקה מורכבת של שיתוף פעולה מבצעי לצד תחרות סמויה. בעוד ששני הארגונים חולקים מחויבות אידאולוגית למאבק המזוין בישראל, הם נבדלים בדפוס פעולתם: חמאס תמרן לאורך השנים בין אילוצי השלטון והאחריות האזרחית ברצועת עזה לבין חזונו הלוחמני, בעוד הג’האד האסלאמי שמר על מתכונת של ארגון לוחמני, שאיננו נושא בעול המשילות ופועל ברוחה של איראן.
למרות חזית הלחימה המאוחדת שהציגו השתיים בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר, השלכותיה ההרסניות של המערכה הציפו מחדש את הסדקים ביניהם. ביטוי חסר תקדים לכך ניתן בינואר 2026 בחיבור עב כרס, שפרסם חבר הלשכה המדינית של הג’האד האסלאמי, וליד אל-קטטי. בספרו מתח האחרון ביקורת נוקבת על הנהגת חמאס, והאשים אותה בהובלת מהלך חד-צדדי, הרפתקני וחסר אחריות ב-7 באוקטובר, ובקבלת החלטה ללא תיאום אסטרטגי מוקדם שהמיטה חורבן כבד על רצועת עזה.[1]
המאמר הנוכחי מבקש לבחון לעומק את כתב האישום והביקורת החריגה שהפנה אל-קטטי כלפי חמאס, לנתח את התגובות וההדים שעורר מסמך זה בזירה הפלסטינית, לעמוד על משמעות התפתחות זו ולבחון אם היה בעל השפעה על יחסי שני הארגונים.
קווים לדמותו של וליד אל-קטטי
וליד אל-קטאטי, תושב רפיח בדרום רצועת עזה, הינו חבר הלשכה המדינית הכללית של הג’האד האסלאמי ואחראי על זירת עזה. הוא נחשב לבני הדור הראשון של מייסדי הארגון ומנהל מכון מחקר מדיני הכפוף לתנועת הג’האד האסלאמיץ אל-קטטי נחשב לאחד מהאינטלקטואלים הבולטים בתנועה, ולזכותו ספרים וחיבורים רבים. את השכלתו הגבוהה רכש באוניברסיטת קהיר (2012) ובה זכה בתואר דוקטור לפילוסופיה בחינוך ולהתמחות בייעוץ פסיכולוגי. הוא פרסם וממשיל לפרסם מאמרים רבים בסוגייה הפלסטינית, כמו בערוץ אל-מיאדין הלבנוני המזוהה עם חזבאללה, תוך כדי קידם מורשתו וחזונו של פתחי שקאקי (מייסד הארגון).[2]
וליד אל-קטטי, חבר הלשכה המדינית של הג’האד האסלאמי[3]
חמאס על המוקד: הביקורת של וליד אל-מקטטי
בינואר 2026 פרסם וליד עלי אל-קטטי חיבור עב כרס (למעלה מ- 400 עמודים) בשם “טרגדיה פלסטינית: השראה מהמלחמה: חלק 5”. מדובר בחלק החמישי שהינו המשך לסדרה בת ארבעה חלקים הנושאת את אותו שם ובה מתייחס אל-קטטי לסוגיות פלסטיניות ולמשנתו של אל-שקאקי.
עמוד שער ספרו של וליד אל-קטטי: :טרגדיה פלסטינית: בהשראת המלחמה (חלק 5)
החלק החמישי של הסדרה איננו מכיל רק רשמים ותיעוד של אירועי המלחמה בעזה בין השנים 2025-2023 אלא מכיל גם ניתוח ביקורתי של האירועים, עריכת חשבון נפש על דרך ההתנגדות והמחיר שהיא גובה מהעם הפלסטיני. הספר מהווה, במיוחד, כתב תוכחה וביקורת נוקבת נגד תנועת חמאס המאשימה אותה בהרפתקנות לא מחושבת, ביהירות, בחוסר תכנון אסטרטגי, בהפקרת האוכלוסייה האזרחית, בהמטת נכּבּה חדשה על הפלסטינים ובשחרור “המפלצת הישראלית”. ניתן לזהות בספר מספר תמות עיקריות, כדלהלן:
- קבלת החלטות חד-צדדית וחסרת אחריות
אל-קטטי מתאר כיצד כבר בבוקר ה-7 באוקטובר, למשמע הדי ההפצצות, הבין כי חמאס פתחה ב”הרפתקה בלתי מחושבת”. הוא הדגיש, כי קבלת ההחלטה על המלחמה על ידי קבוצה צבאית קטנה וסודית בחמאס, ללא דיון אסטרטגי פנימי או שיתוף ההנהגה המדינית והפלגים האחרים, הייתה כשל אסטרטגי חמור.[4] כך כתב: “האם הם ציפו שהתגובה הישראלית תהיה רק תקיפות אוויריות או מלחמה מוגבלת שתסתיים בעסקת חילופין שבה ישיגו ניצחון נוסף, בנוסף לניצחון היום הראשון של המלחמה?“[5] לראייתו, ההחלטה לצאת למתקפה הייתה בגדר “טיפשות אסטרטגית”, שכן הנהגת חמאס לא לקחה בחשבון את יחסי הכוחות ואת התגובה הישראלית והמערבית הצפויה.[6]
- מבצע “טופאן אל-אקצא” ככישלון אסטרטגי
אל-קטטי מודה כי ביום הראשון הושגה הצלחה צבאית טקטית מרשימה, אך הצלחה זו התפוגגה במהירות ונבלעה על ידי ה”כישלון האסטרטגי” וההרס הנרחב שהומט על העם הפלסטיני. לדבריו, מנהיגי חמאס לא צפו ולא תכננו את עוצמת התגובה הישראלית ואת נחישותה למוטט את הרצועה, ואת דבריהם על הישגים יש לראות כדברי הבל.[7] אל-קטטי מספר, כי בחודש הרביעי ללחימה (בסביבות פברואר 2024) פגש באוהלו בכיר חמאס שהודה שהזרוע הצבאית של חמאס הייתה אחוזת שיכרון כוח: “בישיבות המיוחדות של התנועה נהגנו להאמין שיש ברשותנו פצצת אטום, ושניצחון אחרית הימים קרוב […] ויגיע לא יותר מכמה שנים ואולי כמה חודשים. אך המנהיגים בקסאם ובחמאס זלזלו ביכולות האויב והגדילו מנגד את יכולות קסאם…“.[8] חבר חמאס אחר שפגש אל-קטטי, היה אחוז באשליה כי חמאס עתידה לזכות בנס, שיוביל לתבוסת היהודים.[9]
- הפקרת העם הפלסטיני והקרבתו למען המבצע
אל-קטטי מבקש להמחיש את חומרת הזלזול של חמאס בחיי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית דרך מטאפורה. כך הוא ציטט בדיחה מצרית ישנה על רופא שיצא מחדר הלידה ובישר לבעל היולדת: “הקרבנו את האם ואת העובר כדי שהניתוח יצליח”. לדבריו, חמאס פעלה בדיוק באופן זה במהלך מבצע “מבול אל-אקצא”. חמאס הקריבה את העם (האם) ואת עתידו (העובר) למען הצלחת המבצע הצבאי. כך הוא מתח ביקורת חריפה על איסמעיל הנייה בשל נאומיו החוזרים ונשנים בשבח המבצע תוך התעלמות מוחלטת מהחורבן המוחשי של עזה ומהסבל של האנשים הפשוטים. [10]
- כשל תפיסתי של חמאס במשמעות הניצחון
אל-קטטי מאתגר את הפרשנות של חמאס למושג “ניצחון” כהצלחה של ההנהגה לשרוד. לראייתו, תפיסה זו שגוייה מיסודה, מתאפיינת ביהירות ובהונאה עצמית ומצביעה על ניתוק מהעם תוך כדי התעלמות מוחלטת מסבל העם הפלסטיני והרס הרצועה.[11] כך הוא מתח ביקורת על התבטאויותיו אוסאמה חמדאן, בכיר בחמאס, על היום שלאחר הניצחון על ישראל, מבלי לתת את הדעת למצוקתם של הפלסטינים. לטענתו, חמדאן מבטא תפיסה האופיינית להנהגת חמאס המקדשת את ההישארות בשלטון ומתעדפת אותה על פני האינטרסים של העם והמולדת.
אל-מקטטי גורס כי, ערוץ אל-ג’זירה הקטרי שותף גם הוא לאחריות בטיפוח כשל תפיסת הניצחון, נוכח קידום הנרטיב של חמאס לניצחון. כך לדוגמא, הוא מזכיר כי אל-ג’זירה הרעיפה שבחים רבים על מינויו של יחיא סינוואר למנהיג הלשכה המדינית של חמאס לאחר חיסולו של אסמעיל הנייה בטהרן. זאת במטרה להוכיח כי הנהגת חמאס ממשיכה לתפקד ולשרוד. לראיית אל-קטטי, גישה זו מבטאת היגיון מעוות ומתעלמת מהטרגדיות הפוקדות את העם הפלסטיני כתוצאה מהמלחמה ההרסנית.[12]
אל-קטטי טוען כי, תנועת האחים המוסלמים – עליה נמנית תנועת חמאס – מטפחת גם היא תפיסה שגוייה ומסולפת של משמעות הניצחון. כך לדוגמא, הוא ציין הפגנה גדולה שערכו פעילי האחים המוסלמים בירדן תחת הכותר “עזה ניצחה” מתוך היגיון מעוות שכל עוד ישראל איננה מצליחה לחסל את הנהגת חמאס הרי שמדובר בניצחון עבור עזה. [13]
- מנהיגות כושלת של חמאס
אל-מקטטי מדגיש כי אחד המאפיינים של מנהיגות שקולה ונבונה היא היכולת לצפות את העתיד, ועל פיו לקבל החלטות ולקבוע מדיניות. אך אם אין למנהיגות יכולת כזאת, הרי שהדבר עלול להוביל את עמה לכליה ולחורבן ולעכב את מאמצי השחרור שלה. לראייתו, הנהגת חמאס נעדרה יכולת חיזוי כזאת ואיננה השכילה לקרוא נכון את פני המציאות, ומכאן ששגתה בעצם יציאתה למבצע “טופאן אל-אקצא”.[14] אל-מקטטי דורש מהנהגת חמאס לגלות אחריות ולהודות על כשלון מבצע טופאן אל-אקצא כדי ללמוד מטעויותיה. אך לדאבונו, בעוד האויב הישראלי מביע נכונות להודות בכישלונות ולחקור אותם כפי שעשה הרמטכ”ל לשעבר הרצי הלוי שאף התפטר, מתבצרת חמאס בסירוב מוחלט להודות בכישלון או לקחת אחריות על תוצאות מעשיה. לראייתו, מדובר בשני דפוסי חשיבה וגישות שונות: הראשונה המייצגת את ישראל מובילה לניצחון, לעומת השנייה המייצגת את חמאס מובילה לתבוסה.[15]
- הנהגת הג’האד האסלאמי כהנהגה שקולה ואחראית לעומת הנהגת חמאס
על רקע הביקורת החריפה נגד חמאס, אל-קטטי ממסגר את הגה’אד האסלאמי כהנהגה אחראית ובעלת רגישות לצרכי האוכלוסייה האזרחית בעזה בניגוד לחמאס. לדבריו, חמאס כשלה בהבנת משנתם של פתחי אל-שקאקי ורמדאן שלח (מייסדי ומנהיגי הג’האד האסלאמי), שדגלה בניהול הסכסוך בתבונה מבלי לסכן את רווחת הפלסטינים. במילים אחרות, אל-קטטי מצייר משנת מייסדי הג’האד האסלאמי כמודל רעיוני אידיאלי, המשלב התנגדות מדודה ומחושבת הלוקחת בחשבון את יכולת העמידה והשמירה על חיי העם הפלסטיני.[16] לראייתו,
ג’האד אמיתי מחויב לשמור על קיומו וביטחונו של העם הפלסטיני, בעוד ההרפתקה חסרת האחריות שאותה יזמה חמאס, הביאה להרס התשתיות, להרס קיומי ולסכנת עקירה והשמדה.[17]
טבלת השוואה בין הג’א”פ לחמאס בהתאם לאל-קטטי
| מדד השוואה | חמאס | הג’האד האסלאמי |
| רגישות לאוכלוסייה האזרחית | הפקרת האוכלוסייה האזרחית לחורבן, עקירות חוזרות, רעב ומחסור ללא מענה אזרחי. | הגנה על חיי העם, שמירה על כבודו והבטחת הישרדותו על אדמתו כאבן יסוד. |
| הגדרת הניצחון | צמצום הניצחון להישרדותו הפיזית של המנהיג או הארגון במנהרות | ניצחון נמדד בחיזוק מעמדו, יכולת עמידתו והישגיו של העם הפלסטיני. |
| אחריות ההנהגה | הימנעות מקבלת אחריות והתעלמות מהמחיר האנושי הכבד. | מחויבות לעריכת חשבון נפש, נכונות ללקיחת אחריות והודאה בטעויות אסטרטגיות. |
תגובות לדברי הביקורת של אל-קטטי
ספרו של אל-קטטי ודברי הביקורת החריפה שלו כלפי חמאס לא זכה לתגובה רשמית בשופרות חמאס. ייתכן, שהתעלמות מכוונת זאת נועדה לשמור על אחדות השורות בין חמאס לבעלת בריתה הג’א”פ ולא להבקיע סדקים בתוך מחנה ההתנגדות. ייתכן גם שחמאס איננה מעוניינת לתת הד לפרסום זה, שכן התייחסות כזאת או אחרת לספר עלולה הייתה לפגוע בלגיטימציה של חמאס במישור הפלסטיני, האזורי ואף הבינלאומי.
עם זאת, ספרו של אל-קטטי זכה לתגובות ברשתות החברתיות מצד פלסטינים המתגוררים בעזה ומחוצה לה. שיח זה התאפיין ברגשות מעורבים ובאמביוולנטיות. מחד גיסא, גולשים פלסטינים בירכו על האומץ והכנות של אל-קטטי לחשוף את האמת ברבים. ומאידך גיסא, גולשים עזתיים האשימו את אל-קטטי והג’האד האסלאמי בשותפות לאסון הנורא שהמיטה חמאס על תושבי עזה.[18]
כך לדוגמא, גולש עזתי בפייסבוק הרעיף מחמאות על אל-קטטי והמליץ לקרוא את ספרו: “כדי שאהיה ברור, ברמה האישית, ד”ר וליד הוא אדם מכובד, משכיל, ובעל עבר לאומי שמגן עליו מפני כל ניסיון להטיל ספק ביושרו או במעמדו. עד לרגע זה הוא מכהן כחבר הלשכה המדינית של תנועת הג’יהאד האסלאמי. ומכאן בדיוק נובעת חשיבותו של הספר“. אולם באותה נשימה, הוא הביע צער כי תזמון הביקורת של אל-קטטי הגיע מאוחר מדי, ולאחר שהנזק כבר נגרם. אותו גולש הדגיש, כי דברי הביקורת של אל-קטטי “אינם פוטרים אותו מהאחריות המוטלת על התנועה, בהיותה שותפה להימור של חמאס, שהמיט אסון על עם שלם. זאת בשעה שתנועת הג’יהאד שמרה על שתיקה מוחלטת, ולא השמיעה אפילו מילת גינוי אחת נגד ההימור הזה, ולא הפעילה לחץ אמיתי על חמאס לקבל הפסקת אש לפני שעזה נהרסה. תנועת הג’האד, כמו תנועת חמאס, לא העמידה את טובת העם ואת הישרדותו בראש סדר העדיפויות שלה, אלא את אוסף הסיסמאות השחוקות שלה. למעשה, לעיתים היא אף נקטה עמדות רדיקליות יותר מחמאס. לפיכך, גם היא נושאת באחריות, יחד עם חמאס, למה שקרה לעם הפלסטיני בעזה ולנזקים שנגרמו לעניין הפלסטיני – בין אם בשל עמדותיה במהלך המלחמה ובין אם בשל עמדותיה שקדמו למלחמה”.[19]
הגולש העזתי הדגיש, כי למרות שאל-קטטי נושא גם באחריות “טוב שגילה את האמת, גם אם זה קרה לאחר שכבר היה מאוחר מדי. וחשוב מכך, שהוא אזר אומץ להכריז עליה, אף שלחולקים עליך יש זכות לתאר את עמדתך האחרונה כניסיון לקפוץ מספינה שכבר טבעה. עם זאת, […] אינני פוטר אותך, ולא אף אחד אחר, מאחריות לכל העיכוב הזה בהכרזה על תוצאה שהייתה בלתי נמנעת כתוצאה ממדיניות בלתי שקולה“.[20]
גולשים פלסטינים אחרים מעזה ומחוצה לה, ציינו כי לא רק חמאס או הג’האד האסלאמי נושאים באחריות לאסון שפקד את עזה, אלא גם ארגונים פלסטינים אחרים ובהם פת”ח והחזית העממית לשחרור פלסטין. אחד הגולשים העיר כי למרות שאל-קטטי מכה על חטא, אין לפטור אותו מאשמה, שכן בתקופת מנהיגותו של זיאד נח’לה, מנהיג הג’האד האסלאמי, הפך הג’האד האחרון ל”צל של חמאס”. רוב הגולשים קראו לחברה הפלסטינית ללמוד מספרו של אל-קטטי ולבחון מחדש ובעין ביקורתית תפיסות שהובילו למצב הנוכחי, להפיק לקחים ולהפסיק להטיל את האחריות על אחרים.[21]
דיון וסיכום
ניתוח חיבורו של אל-קטטי מעלה כי תחת מעטה “חזית הלחימה המאוחדת”, שורר קרע תפיסתי ואסטרטגי עמוק בין הארגונים. אל-קטטי מטיח בחמאס האשמות חסרות תקדים: קבלת החלטות חד-צדדית, יהירות, כשל בהערכת עוצמת התגובה הישראלית, והפקרת הציבור האזרחי ברצועת עזה. אל מול מה שהוא מגדיר כ”הרפתקנות חסרת אחריות” של חמאס וכשל תפיסתי בהגדרת ה”ניצחון”, מנסה אל-קטטי למצב את הג’האד האסלאמי כגורם אחראי ושקול השומר על האינטרס הלאומי הפלסטיני.
עם זאת, התגובות בזירה הפלסטינית והעזתית לספרו של אל-קטטי משרטטות תמונה אמביוולנטית. לצד הערכה על אומץ הלב האזרחי והכנות שבמתיחת הביקורת בציבור הפלסטיני ישנם הדוחים את הניסיון של הג’א”פ להתנער מאחריות, ורואים בו שותף מלא ולא סביל לאסון שהומט על הרצועה.
חשיבותו של החיבור אינה מתמצה רק בהטחת האשמות כלפי חמאס, אלא מהווה למעשה קריאת השכמה לפלגי ההתנגדות לחשבון נפש עמוק. אל-קטטי מזהה סכנה קיומית לאידיאולוגיה של ההתנגדות. לראייתו, הציבור הפלסטיני ברצועת עזה החל לקשר את מונח “ההתנגדות” עם סבל, הרס והפקרות. כדי למנוע את אובדן הלגיטימציה של הרעיון האסלאמי-הלוחמני, אל-קטטי מבקש לבצע הפרדה מושגית בין עצם הרעיון של המאבק המזוין לבין המודל הניהולי היהיר והכשיר של חמאס.
בשורה התחתונה, חיבורו של אל-קטטי וההדים שעורר אינם רק עדות לחשבון נפש נוקב, אלא פתח לסדקים עמוקים וגלויים בנרטיב ה”התנגדות” הפלסטינית. התפתחות זו ממחישה כי השלכותיה ההרסניות של המלחמה שוחקות את הלגיטימציה של שלטון חמאס ואת האחדות המבצעית בינו לבין שאר הפלגים, ומציבות בספק את יכולתם של ארגונים אלו להמשיך להציג חזית אחידה ב”יום שאחרי”.
[1]Eric Skare, “Texts or Praxes: How Do We Best Understand Hamas and Palestinian Islamic Jihad After October 7?”, CTCSENTINEL, October / November 2023, Vol. 16, Issue 10, pp.34-39. https://ctc.westpoint.edu/texts-or-praxes-how-do-we-best-understand-hamas-and-palestinian-islamic-jihad-after-october-7/
ביטוי לחשדנות ולתחרות בין השתיים ניכר במאי 2024 על רקע חשיפת צה”ל מסמכים מודיעיניים של חמאס שהצביעו על שתילת מרגל מטעם חמאס בשורות הג’א”פ. “נחשף הגורם שעשוי להוביל לפיצוץ בין החמאס לג’יהאד האיסלאמי”, מעריב, 16 במאי 2024. https://www.maariv.co.il/news/military/article-1099567
[2] וליד אל-קטטי, אל-מיאדין. https://www.almayadeen.net/authors/1414581/
ריאץ’ אבו אל-ראס, “טרגדיית פלסטין: עיון בתבונתו של הכותב דוקטור וליד אל-קטטי” (בערבית), וכאלת שמס ניוז, 22 בינואר 2023. https://shms.ps/post/166080/تراجيديا-فلسطين-قراءة-في-عقل-الكاتب-د-وليد-الق-ططي
[3] מקור: https://www.sadanews.ps/cached_uploads/resize/960/831/2026/01/05/e3051fbdaaee90d717499cd639f63766-1767638641.jpg.webp
[4] וליד עלי אל-קטטי, טרגדיית פלסטין: בהשראת המלחמה, 2025-2023 (חלק 5) (בערבית), עורך ת’אבת אל-עמור, עזה: מרכז אל-שאם לל-דראסאת ואל-בחות’, 2025, עמ’ 36-35.
[5] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 45.
[6] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 64.
[7] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 45, עמ’ 128, עמ’ 356.
[8] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 66.
[9] שם.
[10] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 67.
[11] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 66, עמ’ 234, עמ’ 352, עמ’ 383.
[12] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 234.
[13] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 352.
[14] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 245.
[15] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 358-357, עמ’ 383, עמ’ 425.
[16] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 373-372.
[17] אל-קטטי, טרגדיית פלסטין, עמ’ 121-120.
[18] פייסבוק (בערבית), 8 בינואר 2026.
[19] שם.
[20] שם.
[21] שם.
